close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • בן.אדם

    ברק ברתנא | סיפורים | התפרסם ב - 16.10.20

    מחזה בשלוש מערכות, שהן בעצם אחת, שהיא בעצם שלוש.


    חושך.

    קול, אדם (מוקלט):

    בראשית היה… כן… הים. או אולי… מה זה משנה? בן האדם היה מתהלך לאורך ולרוחב שלו. מתחת לו היו כל התנינים והדגים הגדולים והבהמה ועוף השמיים. מתחת, ממש מתחת, היתה התהום. אבל בן האדם לא חשב על דבר מזה. הוא פשוט הלך וחזר, הלך וחזר, מחפש גורי חתולים. או… כן. לפני זה… ודאי… היו עוד דברים. ודאי שהיו. הזה למשל, זה ש… אחד אחד, הם באו אליו, בזוגות. הם לא אהבו להיות לבד. בכלל, לא בכל דבר צריך לחפש משמעות. למרות ש… כן. זה משנה? בלי המוסיקה החיים הם לא… בלי המוסיקה אין החיים… בלי המוסיקה… (שקט) הה! זה מתפרק, אתם לא שמים לב? באמת? ובכן, ובכן, משמע לא ראיתם, אתם יודעים, סרטים של… מממ… may I have this dance? הא! נפלא, פשוט נפלא, כן יום יבוא ובני בנינו, או אלה שיבואו אחריהם, כן, הם יוכלו, שוב פעם, לזקוף את הראש, להצדיע, לא, להציע, להציע, להציע את היד, ולומר ממ ממ (מכחכח בגרונו) כן, בדיוק. להציע את זה, זה לזה. זה כמובן מתקרב, כל יום שעובר, אבל קודם כל ממ (כחכוח) כן. עוד כמה זמן? ממ… בקרוב. או שאולי, לא יודע. מי יודע? אתם יודעים? אני ודאי לא יודע… אבל… (מסתכל מסביב) זה ודאי צריך לבוא בכל רגע. ובכל זאת… עם ישראל חי, וכל זה.

    נדלק האור.

    בחור צעיר, כבן שלושים, לבוש ג’ינס וטי-שירט מלאי קרעים ופרומים, עומד על שלושה כסאות הניצבים זה על זה ומשמשים כמעין סולם, ראשו בתוך לולאה. הוא רוכן אל הרצפה, מנסה להגיע לכוס הקפה הקרובה, אך היא רחוקה מהישג ידו. בידו השנייה, עליה מצוייר בצבע אדום שעון, מחזיק סיגריה. על הרצפה תחתיו זרוקים מקומטים עיתונים רבים, רובם מצהיבים, ופזורות כוסות קפה רבות, בצבעים שונים. בדלי סיגריות זרוקים בכל מקום. מצד ימין, בירכתי הבמה, ישנו פתח בקיר.

    קול נשמע מלמעלה: אדם!

    אדם: (בהיסוס) כן?

    קול: אדם!

    אדם: כן…

    בן: הסולם!

    אדם : (נרגע) הה…
    מסיר את הלולאה מראשו, ויורד מן הכסאות. דוחף את הכסאות ומעמידם זה על גבי זה מתחת לפתח. בחור צעיר, כבן שלושים גם הוא, יורד מן הפתח שבתקרה. הוא לבוש חליפה ועניבה מלאות קרעים. לידו הימינית שעון מפלסטיק. בידו מחזיק אקדח.

    אדם: (מסתכל באקדח) מה זה?

    בן: בשביל המערכה השלישית.
    זורק את האקדח על הרצפה.

    אדם: קפה?

    בן: שלוש כוסות!

    אדם ניגש אל הפינה ומרתיח את המים. ניגש אל הכסאות ומחזיר אותם למרכז הבמה. מסדר אותם בשורה.

    אדם: הבאת?

    בן: תכף תראה.

    אדם: הבאת?

    בן: כן.

    אדם: היא באה?

    בן: כן, כן.

    אדם: איפה היא?

    בן: בדרך…

    אדם: היא קרובה?

    בן: היא מחנה את ה…

    אדם: את ה…?

    בן: איך קוראים לזה? זה ש…?

    אדם: (מזיז את ידו השמאלית הלוך ושוב, תנועות של אופנוע) זה?

    בן: סוס?

    אדם: לא נו…
    מזיז את ידו השמאלית הלוך ושוב, מרים את ראשו מעלה ומטה מוכנית תוך כדי כך.

    בן: חמור?

    אדם: לא נו ה… זה…
    אותן תנועות, מוסיף לכך רקיעות רגליים.

    בן: היפופוטם?

    אדם: לא ה… (מתייאש, מרכין את ראשו. מרימו במהירות, כמו נבהל מהרכנת הראש) קפה?

    בן: (בהתלהבות) ודאי.

    אדם: איך אתה רוצה אותו?

    בן: (מרים את ידו עד גובה החזה) ככה.      

    אדם מסתכל על הרצפה. מרים את אחת הכוסות ומגישה לבן. לוקח גם הוא כוס.

    אדם: איך היא?

    בן שולף טלפון שבור לחלוטין מכיס החליפה, מראה לאדם את המסך מהסוג המשובח ביותר.

    אדם: (מתאמץ להסתכל) איפה מצאת אותה?

    בן: מסתובבת לה בין הברים.

    אדם: ואתם כבר…?

    בן: חיכינו לך.

    אדם: אתה החבר הכי טוב שבן האדם יכול לבקש.

    בן: כן, כן, שנתחיל?

    אדם: אתה לא רוצה לשתות את הקפה קודם?

    בן: עדיף שהקפה יתקרר ולא הבחורה.

    אדם: צודק.
    ניגש אל הפינה ומרתיח את המים. חוזר. הוא ובן נעמדים במרכז הבמה, משני צדי הכסאות.

    אדם: אז איך מתחילים?

    בן: נראה לי שאני אהיה כאן, מלפנים, ככה, ואתה תלך לשם, מאחור?

    אדם: זה לא מה שעשינו פעם שעברה?

    בן: אני זוכר מה שעשינו פעם שעברה…

    אדם: רק שההיא היתה בלונדינית.

    בן: אתה רוצה שנעשה את זה הפוך?

    אדם: יש רק שתי אפשרויות…

    בן: לפחות.

    אדם: אז מה השלישית?

    בן: אנחנו יכולים להתחיל שנינו כאן, מקדימה.

    אדם: (ניגש אליו ונעמד לידו) ואז מי יהיה מאחור?

    בן: למה שמישהו יהיה מאחור?

    אדם: לא יהיה לה קר שם?

    בן: אפשר שנתחיל מקדימה ומישהו ימתח עד למאחור, ויחמם אותה שם.

    אדם: אני רוצה להיות מאחור.

    בן: יש לך קטע עם להיות מאחור…

    אדם: לא חשבתי על זה.

    בן: קטע ספרותי.

    אדם: נכון.

    בן: אתה אוהב להיות מאחור.

    אדם: לא איכפת לי להיות מאחור.

    אדם: בוא ננסה את זה ככה.

    בן: וזה לא יהיה כמו פעם שעברה?

    אדם: אני זוכר מה היה בפעם שעברה?

    בן: אם לא אתה, אז מי?

    אדם: אם לא עכשיו, אימתי…
    מתיישב על אחד הכסאות, מרים את אחת הכוסות מהרצפה ולוגם. קורא בעיתון שלרגליו.

    בן: עזוב כבר את הקפה.

    אדם: אני חושב.

    בן: הה… (מתיישב גם הוא על אחד הכסאות, מרים כוס אחרת ולוגם ממנה. מעווה פניו) זה קר!

    אדם: דלוח.

    בן: שחור!

    אדם: הוא תמיד היה שחור.

    בן: ודלוח?

    אדם: מה עם הבחורה?

    בן: (מסתכל על יד השעון, עליה ענוד שעון צעצוע כתום. אדם מסתכל בעיתון) היא מחנה את ה…

    אדם: קצת כואבת לי הבטן.

    בן: שוב פעם?

    אדם: אני רגיש לקפה הזה.

    בן: שוב הסתכלת בעיתון…

    אדם: הוא הסתכל עלי.

    בן: אמרתי לך להפסיק עם זה.

    אדם: היית צריך לזרוק אותו.

    בן: לא הרשת לי.

    אדם: כשאני לא מוכן.

    בן: היית משתגע.

    אדם: אולי זה עדיף.

    בן: עדיף על מה?

    אדם: (חושב) על להשתגע.

    בן: יש מעט מדי מילים.

    אדם: זה בגלל העיתון.

    בן: אתה צריך להפסיק לקרוא אותו.

    אדם: היית צריך לזרוק אותו.

    בן: צודק.
    מרים עיתון מהרצפה, עומד לזרוק אותו.

    אדם: מה אתה עושה?

    בן: זורק את העיתון.

    אדם: לא!!!

    בן: אתה ביקשת ממני.

    אדם: כשאני לא שם לב.

    בן: אז תפסיק לשים לב.

    אדם: איך אני יכול להפסיק לשים לב, זה כמו לבקש מבן אדם להפסיק לחשוב על פיל לבן כש…

    בן: אני מכיר את הסיפור עם הפיל הלבן…

    אדם: כש… הוא חושב על פיל לבן…

    בן: כולם מכירים את הסיפור עם הפיל הלבן…

    אדם: לא כולם… יש כאלה שלא מכירים.

    בן: זה נכס ארכיטיפי.

    אדם: (מתקן) קולקטיבי.

    בן: (מתלהב, כמו חשב על משהו מבריק) גיאופוליטי.

    אדם: גיאופוליטי זה לא.

    בן: זה כן.

    אדם: אתה בכלל יודע מה זה גיאופוליטי?

    בן: באמת, שואל אותי אם אני יודע מה זה גיאופוליטי…

    אדם: נו…

    בן: נו מה?

    אדם: מה זה גיאופוליטי?

    בן: גיאה היתה אלת האדמה כמדומני.

    אדם: נכון…

    בן: ופוליס היא העיר היוונית.

    אדם: ההלינסטית.

    בן: ושילובם ביחד יוצר… אבל זה קצת מבלבל.

    אדם: מה?

    בן: זו נשמעת מילה מודרנית כזו, אחת שמשתמשים בה כש…

    אדם: אז אתה לא יודע?

    בן: מעין צונאמי פוליטי כזה, רק שלא מספיק ברור כמוהו.

    אדם: אז אתה לא יודע…

    בן:: בתור מסמן כן, בתור מסומן לא.

    אדם: אתה לא יודע…

    בן: לא.

    אדם: אז תגיד “אני לא יודע.”

    בן: אבל אני כן יודע.

    אדם: נו, אז מה זה?

    בן: זה המצב מנקודת ראות מיתולוגית, רק בלי המיתוס.

    אדם: (בקדרות) המצב…

    בן: (בקדרות) המצב…

    אדם: (בוהה בתקרה, מבטו כמו מופנה פנימה) המצב…

    בן: (מסתכל באותו האופן אל הרצפה) המצב…

    אדם: הם עומדים להשתלט עלינו.

    בן: ולטבוח בנו.

    אדם: להרוג אותנו.

    בן: לרצוח, לשחוט, לאבד.

    אדם: והפצצה…

    בן: הפצצה…

    שקט.

    אדם: קראתי בעיתון ש…

    בן: די כבר עם העיתונים שלך…

    אדם: אבל כתוב שם ש…

    בן: די.

    אדם: לא, לא, זה טוב.

    בן: אוקיי.

    אדם: כתוב שם ש…

    בן: שתוק.

    אדם: ש…

    בן: (אצבע על פיו) שששש…

    אדם: (מתעקש) ה…

    בן: כן?

    אדם: לא משנה.

    בן: אמרת שזה טוב.

    אדם: זה היה טוב.

    בן: מה קרה לזה?

    אדם: נעלם.

    בן: כל כך מהר?

    אדם: כשלג דאשתקד.

    בן: קרררר…

    אדם: איפה הבחורה?

    בן: איזו בחורה?

    אדם: הבחורה שהבאת! מה איזו בחורה?

    מסתכלים האחד על השני.

    אדם: לא שוב פעם.

    בן: זה כבר קרה לנו?

    אדם: כן! כן! זה כבר קרה לנו!

    בן: עם ההיא הבלונדינית?

    אדם: (בייאוש) לא, גם לה היה שיער שחור

    בן: (קורץ לו) אבל הבלונדינית… הה… הה…

    אדם: (כמו מתעורר) זה היה טוב.

    בן: נהדר.

    אדם: שמיימי.

    בן: הכי טוב שהיה לנו ביחד.

    אדם: איך קראו לה?

    בן: הממ… הנסיכה… מממ…

    אדם: נסיכה?

    בן: נדמה לי…

    אדם: מה לנו ולנסיכה?

    בן: הוא שואל.

    אדם: למה שלא ישאל?

    בן: כי יש לו פטיש לנסיכות.

    אדם: (מצטמרר) למה הוא מדבר ככה?

    בן: מה הבעיה?

    אדם: מה הבעיה? אמרנו ש… לא נזהם את זה עם… המילים של…

    בן: כן?

    אדם: אתה יודע!

    בן: בסדר, בסדר, הבנתי.

    אדם: אז איך קראו לה?

    בן: המממ… הנסיכה… ממממ…

    אדם: היא לא היתה נסיכה!

    בן: לא?

    אדם: לא!

    בן: לא.

    אדם: משהו קרוב אולי. כמעט נסיכה.

    בן: דוכסית?

    אדם: לא! לא ממשפחת האצולה.

    בן: היא היתה מפורסמת?

    אדם: להיפך.

    בן: אף אחד לא הכיר אותה.

    אדם: במיוחד אנחנו.

    בן: חוץ מהרגע הזה ש…

    אדם: כשהיא עצמה עיניים ו…

    בן: אתה נגעת בה ב…

    אדם עוצם עיניים. שולח יד אל חלל האוויר. מלטף. בן מכניס את עצמו תחת היד.

    אדם: (קופץ לאחור) מה אתה עושה?!

    בן: ניסיתי להיזכר.

    אדם: לא ככה.

    בן: אז איך?

    אדם: כמו שהיה עד עכשיו.

    מסתכלים קדימה במבט מפוזר. נאנחים.

    בן: אז מה עושים?

    אדם: אתה רוצה לנסות להביא אותה?

    בן: את מי? את ההיא?

    אדם: כן.

    בן: עם השיער הבלונדיני?

    אדם: לא, עם השחור.

    בן: הנסי… זאת שהיינו איתה מקודם?

    אדם: זאת שהיינו איתה עכשיו.

    בן: עם מי היינו עכשיו?

    אדם : נו עם הזאת… שלא היינו איתה מקודם.

    בן: לא היינו עם אף אחת.

    אדם: זאת שלא באה!

    בן: עם השיער השחור?

    אדם: היא אף פעם לא באה…

    שותקים, אדם מרים כוס מהרצפה ושותה, מסתכל בעיתון. בן מרים גם הוא כוס, בוהה בחלל לפניו. אדם קם לפינת הקפה, מרתיח את המים. שולף סיגריה ומדליק אותה.

    בן: אסור לעשן היום.

    אדם: לא איכפת לי.

    בן מוציא סיגריה, מדליק גם הוא.

    אדם: (מסתכל מסביב, כמו מחפש משהו) אין זמן.

    בן: אני תכף אצא.

    אדם: אתה יודע איפה לחפש?

    בן: יש לי שיטה.

    אדם: באמת?

    בן: יש לי כזה מבט שאני עושה, והן מיד באות.

    אדם: תראה לי

    בן משתדל לעשות מבט שרמנטי בפניו, אך יוצאים לו כל מיני עיוותים.

    אדם: זה יבריח אותן.

    בן: לא יוצא לי.

    אדם: וכשאתה בחוץ זה כן יוצא?

    בן: תלוי על מה אני חושב.

    אדם: אז זאת בעצם מחשבה.

    בן: כן. ומבט.

    אדם: נו, נראה.

    בן: (מנסה להתרכז במחשבה) מצאתי.
    מסתכל על אדם. שוב אותם מבטים משונים.

    אדם: זה אותו המבט.

    בן: לא, לא, את המחשבה.

    אדם: מה תעזור המחשבה בלי המבט?

    בן: הכול נמצא במחשבה.

    אדם: המבט לא נמצא שם.

    בן: תאמין לי – הוא נמצא.

    אדם: אין מה להאמין, אני רואה שהוא לא נמצא.

    בן: תסתכל עמוק יותר.

    אדם מסתכל בבן, שממשיך להתאמץ בפנים מעוותים.

    אדם: נראה לי שאני רואה.

    בן: אתה רואה?

    אדם: לא. (מסתכל על השעון המצוייר על ידו) אין זמן.

    בן: הוא אזל.

    אדם: נעלם .

    בן: עת לכל חפץ.

    אדם: עכשיו אתה סתם משוויץ.

    בן: נכון.

    אדם: אז מה עושים?

    בן: אני תכף אצא.

    אדם: ואם תהיה בחוץ… מממ… אתה יודע?

    בן: אתה מתכוון ל…

    אדם: לא לא, לא זה!

    בן מכחכח בגרונו.

    אדם: אז… אם… זה… יהיה?

    בן: אני אתחבא.

    אדם: כמו שתירגלנו.

    בן: אני אשמור על עצמי.

    אדם: ומה איתי?

    בן: גם עליך.

    אדם: ואני?

    בן: גם הוא.

    אדם: בסדר.

    אדם מרים את הכסאות זה על זה ולוקח אותם אל מתחת לפתח. בן מצדיע. מסתובב, מטפס על הכסאות, ויוצא מן החדר. אדם הולך לפינת הקפה, מרתיח את המים. הולך למרכז החדר, מתכופף אל הרצפה, ומרים ממנה את אחת הכוסות, לוגם. מוציא סיגריה מהכיס. מדליק אותה. הולך אל הפינה בה ניצבים הכסאות כסולם. מנסה לדחוף אותם עם הידיים. מניח את הקפה על הרצפה. דוחף את הכסאות אל עבר החבל. מטפס עליהם ומניח את הראש בתוך הלולאה. מרים את ידו לעבר פיו כמו כדי לשתות. מסתכל על ידו הריקה. מוריד את הלולאה מראשו, יורד מהכסאות, והולך אל הפינה בה הניח את הכוס. מרים את הכוס והולך אל הכסאות. מנסה לטפס עם הכוס. לא מצליח. מניח את הכוס על הרצפה ומטפס. מניח את ראשו בתוך הלולאה. מתכופף, מנסה להגיע אל הכוס.

    קול נשמע מלמעלה: אדם!

    אדם: (בהיסוס) כן?

    קול: אדם!

    אדם: כן…

    בן: הסולם!

    אדם: (נרגע) הה…

    ברק ברתנא

    כותב ספרות, שירה ומחזות, מתרגם ועורך. בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה ופילוסופיה, תואר שני בהוראת ספרות, תעודת הוראה בספרות, תואר שני בפסיכודרמה, תזה בספרות. בוגר תאטרון החדר למשחק וקורס צ'בק למשחק מול מצלמה. בימים אלה עושה סטאז' לקראת תעודת מטפל בפסיכודרמה.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 1

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    למי נחוצה האמנות?

    פבל אלכסנדרוביץ' מובשוביץ'
    למי נחוצה האמנות? או: מה יותר הכרחי לאדם, מגפיים או האיליאדה...

    שַּׁלֶּכֶת / לָצוּף עַל מֵי הָאֲגַם

    לילך גלבוע
    שַּׁלֶּכֶת לְהַשִּׁיל מִמְּךְ מִסְתָּרִי הָאֶתְמוֹל לַהֲפֹךְ יָרֹק לַצָּהֹב וּלְחוּם לְהָסִיר פִּרְפּוּרֵי...

    בוקר הזהב ל”הפצוע האנגלי”

    שי מרקוביץ'
    הרומן של מייקל אונדטייה הוכרז כרומן הטוב ביותר מבין אלה שזכו...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית