לחי שמאל
אני מסתכלת עליה מקרוב
תמיד כשנתנו לי נשיקה בלחי שמאל דמיינתי שכשהשפתיים יתנתקו מהלחי הן ייקחו איתן את נקודת החן שנמצאת ממש במרכזה. לפחות שיצא לי משהו מנשיקה שלא רציתי, לא בקשתי ולא כיף לי לקבל. מה שהחזיק אותי לפני כל נשיקה שעמדה להגיע, היא העובדה שאולי בנשיקה הזאת מישהו ימצוץ את הנקודה הזאת והיא תצא מהלחי, אבל במקום שייקחו ממני את הנקודה, היא קיבלה זיגוג שקוף, מנצנץ ומבעבע שהייתי צריכה לנגב.
אני מסתכלת מקרוב על הלחי הכי מנושקת שלי.
אנשים נמשכו לנקודה שלה כמו למטרה שצריך להנחית עליה את השפתיים,
אבל מה המטרה שלה עכשיו כשהיא כל כך קרה?
מה שלי?

אני ממשיכה להסתכל על הלחי שלי ונזכרת:
כבר בגיל צעיר הבנתי שהנקודה הזאת איתי לנצח וגם נשיקות מכל מני אנשים, זרים וקרובים. הייתי צריכה למצוא משהו שיעזור לי לעבור את הרגעים שלפני, תוך כדי ואחרי הנשיקה. יום אחד, אחרי נשיקה עם זיגוג עבה במיוחד, המצאתי את ראשי התיבות
תָנָ"ן: תפיסה, נישוק, ניגוב.
בכל פעם שבן אדם מנשק התקרב, זמזמתי לעצמי: ת-נן! הנה זה בא…
כמו טה-דם! אבל ת-נן!
טה-דם שמור לקוסמים ששולפים שפנים, ת-נן לאנשים ששולפים נשיקות.
מהרגע שהתנ"ן נכנס לחיי, הייתי 'מתָנֶנֶת' לפני כל נשיקה:
ת-נן! הנה זה בא…
דודה שולפת נשיקה
ת-נן!
הנה דוד
ת-נן!
אני עושה לו כבוד
ת-נן!
תעלה ותבוא חברת המשפחה. רק חברה, אבל מנשקת כמו דודה.

התנ"ן לא מבדיל בין קרובים לרחוקים, בין דם לדם, בין אדם לאדם
התנ"ן הוא לכולם וכולן היו נשיקות שלא ביקשתי, מגע שלא בחרתי,
זיקוקי רוק שהתפוצצו ובערו על הלחי.

הלחי הזאת, היא קרה עכשיו ואני הולכת אחורה בזמן ונזכרת:
היחידה שתמיד השאירה אותה קרה הייתה סבתא בטינה.
היא בחיים לא קבלה תנ"ן.
סבתא בטינה הייתה מנשקת אותי על הראש ולא סתם על הראש, על השיער.
היא לא הייתה תופסת, אני הייתי מרכינה את הראש בשבילה ורק אז היא הייתה מנשקת.
תמיד היה בינינו שיער. השפתיים שלה מעולם לא נגעו בעור שלי.
אולי גם היא לא אהבה נשיקות? אולי בזה היינו דומות…
תמיד חשבתי שכל הזקנים אוהבים נשיקות, בגלל הקרבה למוות.
הם רוצים להיות בטוחים שהם מרגישים ושמרגישים אותם כי כשהמוות קרוב מרגישים פחות
והשפתיים הם האבר הכי רגיש שעוד יכול להרגיש.
אבל סבתא בטינה לא הייתה זקנה שמנשקת. אולי היא לא פחדה מהמוות?
אני צריכה לשאול אותה על זה.
מעניין אם אני הייתי הופכת לזקנה שמנשקת…

מעניין, אבל אני כבר לא אזדקן.
לפני שבוע מכונית משפחתית מחצה אותי בנשיקות: בלחי, בלב, ברגליים,
מחצה עד מוות ומאז אני מרגישה פחות ופחות אבל זוכרת את כל הנשיקות
שבערו על הלחי, שבעבעו נוזל שקוף, שהיו עדות למגע, אהבה, אנשים, חיים.

לא יכול להיות שהנשיקה האחרונה שלי תהיה ממכונית,
מגיע לי לקבל נשיקה אנושית!
אני מסתכלת על נקודת החן של לחי שמאל, הנקודה שהייתה בעבר מטרה לנשיקות
לא רצויות ניצבת קרה, אבל אני חדורת מטרה:
אני רוצה לאהוב נשיקות כמו שלא אהבתי בחיים! לאהוב בלי תנ"ן, בלי תנאים, בלי משחקים.
להרגיש אותן מהתחלה ועד הסוף ובלי לנגב. לייבש אותן על הלחי כמו שמיבשים פרחים
מאדם אהוב ושומרים לנצח. אשמור את הנשיקות כמו גופות חנוטות על הלחי שלי.
כשהשפתיים מדגדגות את הלחי, מרגישים.
כשמנגבים את הלחי, מרגישים.
כשזורמת אנרגיה בין השפתיים לעור, מרגישים.
כשהחיכוך בין חריצי השפתיים לעור מנגן ומעיר את כל הגוף, מרגישים.
כשהרוק רוקד על הלחי ומזכיר שיש לה מטרה, מרגישים.
אני רוצה שיתפסו וינשקו אותי. שמישהו ידביק את השפתיים שלו על הלחי שלי
וימצוץ את נקודת החן שלי מהמקום ואז יחזיר אותה בשביל הנשיקה הבאה.
בכל פעם שארגיש את זה, אדע שאני קיימת.
הפעם בלי תנ"ן. הוא בר מינן!
מעכשיו אתייחס לנשיקות בקדושה ולפני כל נשיקה אגיד: הנני מוכנה ומזומנה!
מעכשיו התנ"ן הופך רשמית ל-הָמָ"מ.
הממו אותי בנשיקות חיות ובועטות.
הנני מוכנה ומזומנה לקבל נשיקה ראשונה ושנייה ושלישית.
הנני מוכנה ומזומנה לקבל את הנשיקה הראשונה מסבתא בטינה.
נשיקה ראשונה צריכה להיות משמעותית. ככה זה בחיים וככה זה במוות.

יש לי חדשות בשבילך סבתא בטינה, את הולכת לנשק אותי בלחי
ואם תתעקשי לנשק אותי על השיער, תגלי שהוא הוסר.
המוות לא היה לחינם
היכוני להמ"מ! מכונת הגילוח שקיבלתי פה כמשאלה אחרונה, משמיעה קולות של הסכמה
הההההמממממממממממממממ
המכונה מנשקת אותי בראש, אבל זה לא נחשב כי נשיקה ראשונה לא יכולה להיות ממכונה
המכונה הההממממממממממנשקת
זאת נשיקת מעבר בין מה שהיה למה שעכשיו
המכונה ההההההממממממממממנשקת
המ"מ, אני משקשקת
המכונה ממממממממממנשקת
המ"מ, אני לוחשת
המממממממממממשיכי
אני יותר ויותר מוכנה
המממממממממממשיכי
ומזומנה
המממממממממממשיכי
המכונה מעודדת והשיער נופל, מנשק את הרצפה ומפנה מקום לעוד נשיקה.
המכונה הההההההממממממממנשקת בפעם האחרונה
המ"מ, אני צועקת:
הנני מוכנה ומזומנה בראש קירח, נטול שיער ומלא תקווה.
מוכנה ומזומנה ללכת על זה עם הלחי ועם כל הראש
מוכנה ומזומנה שסבתא בטינה תהיה גם היא מוכנה ומזומנה.
זה יהיה המ"מ כפול, זה יהיה מהמם זה יהיה מהמהם.
ממממממ…
אבל מה יהיה אם היא לא תרצה?
אני חייבת לעשות שהיא תרצה להרגיש.
שתרגיש שהיא חייבת לנשק אותי!
הראש שמביט בי מתוך המראה ריק משערות, ריק מרעיונות ואם לא אחשוב על משהו,
יהיה ריק מנשיקות.
מה יחייב את סבתא בטינה לנשק אותי?
למה היא לא תוכל לסרב?
כאב!
אימהות מנשקות ילדים כשכואב וסבתא בטינה הייתה פעם אימא
הגיע הזמן להרגיש
כאב
במצח, בראש, בלחי
אני נותנת בראש למראה
נותנת נשיקות חזקות לקיר
נותנת את כל הראש מכל הלב
עד שהכל כחול וכואב.
עכשיו, הנני חלקה, קירחת וכחולה.
הנני מוכנה ומזומנה להרגיש
הנני מוכנה ומזומנה לחפש את סבתא בטינה
הנני מוכנה ומזומנה לקבל ממנה נשיקה ראשונה ושנייה ושלישית
הנני בד חלק
מוכנה שיציירו עליי נשיקות
מזומנה להיות יצירת נשיקות מהלכת
הנני מוכנה ומזומנה
להיות.