close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • בלי אור

    אוהד עוזיאל | סיפורים | התפרסם ב - 01.01.19

    לא תאמינו אם תשמעו את הקרקור שיוצא לי מהגרון עכשיו, אבל פעם הייתי זמר. זמר טוב אפילו. התפרנסתי מזה לא רע – במיוחד בתקופה הזאת של השנה, אמצע החורף, עם חגי האור שיש בה – כריסמס, חנוכה, דיוואלי.

    אני לא דתי אז לא אכפת לי במה אנשים מאמינים. הסתובבתי בין הכפרים, שר לכל אחד את השירים שלו לחג. רוח הנדיבות, ששורה על אנשים כשהם מרגישים בטוחים שהם ישרדו עוד חורף, סיפקה לי פרנסה בשפע, והחיים היו טובים.

    ואז ראיתי אותה. היא היתה כל כך יפה שכמעט עברתי לפלסטו והתחלתי לזייף. היא נראתה כאילו אור חם בוקע מהפנים שלה, אור כזה שמבטיח רכות סקסית במיוחד. נשביתי מייד.

    זו לא באמת בעיה לשבות אותי. נשים יפות שבו אותי הרבה פעמים, זה חלק מהיתרון של להיות טרובדור. החלק השני הוא שנשים יפות תמיד מוכנות לדבר איתי.

    היה משהו מוזר בבדידות המזהרת שלה בשוק הכפרי. לא רדפה אחריה אותה חבורת טרזנים רגילה במצבים כאלו, אבל מבחינתי זה היה רק בונוס. התקרבתי אליה בחיוך שחצני, ומהר מאוד מצאנו את עצמנו צוחקים ביחד.

    “בוא אל הבקתה שלי הלילה,” היא אמרה לי. “אני נמצאת ממש בקצה היער.”

    חזרתי לשיר. הכובע שלי התמלא מטבעות במהירות. כאילו המפגש איתה גרם למזל לזרוח עלי.

    בערב הלכתי אליה. מצאתי את הבית שלה בקלות, למרות שלא היו אורות דולקים בחלונות. שנייה אחרי שהיא פתחה את הדלת מצאתי גם את השפתיים שלה.

    התנשקנו בתשוקה, ידיים פורמות בגדים, מושכות, קורעות. היא פרמה את המכנסיים שלי, אני הרמתי את השמלה שלה מעל לראשה. הבית שלה היה לא יותר מחדר, ומקור האור היחידי היה עששית חצי-כבויה ליד המיטה.

    “תדליקי את האור,” אמרתי לה.

    “לא,” היא התנשפה מולי.

    “תדליקי אותו, אני רוצה לראות אותך,” לחשתי לה באוזן כשהיד שלי עולה לחפון את השד שלה. אני אוהב את האור, אני אוהב לראות את בנות הזוג שלי כשאנחנו מתעלסים.

    אבל היא המשיכה לסרב. “אני רוצה בחושך.”

    “נו באמת,” אמרתי כשאני מנשק את הצוואר שלה ונושך לה את תנוך האוזן. “אין לך במה להתבייש.”

    אבל היא כבר לא הקשיבה לי בשלב הזה, ופשוט זרקה אותי על המיטה.

    הידיים שלנו המשיכו לגשש, השפתיים המשיכו להיפגש. אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב כמה היא הייתה יפה כשראיתי אותה בשוק הבוקר, וכמה אני רוצה לראות אותה עכשיו, ערומה פה איתי.

    אני יודע שזה לא בסדר שלא כיבדתי את הרצון שלה, אבל הרצון שלי היה לי יותר חשוב. אולי בגלל זה אני במצב שאני עכשיו.

    היא החליקה במורד הגוף שלי, והידיים שלי היו חופשיות. תוך כדי מזמוזים ומישושים שלחתי יד לסובב את הידית שמעלה את פתיל העששית. “ויהי אור,” לחשתי לעצמי בשעשוע.

    אור מילא את החדר, והיא הזדקפה מעלי. זעם עצום הציף את עיניה.

    זו לא הייתה אותה בחורה צעירה ויפה שראיתי בשוק בבוקר. הפטמה השלישית שהציצה מבין שדיה הייתה סימן ברור שמדובר במכשפה.

    ניכר היה שמדובר באותו האדם, רק יותר מבוגר, אבל לא המון, היא נראתה בת כחמישים אולי.

    לא היה כל כך אכפת לי. אמרתי לכם, אני לא דתי ולא מוטרד ממכשפות או מעבודת השטן. חוץ מזה, בכל גיל בקע ממנה אותו סוג של אור חם וסקסי.

    אבל היא כעסה כל כך.

    בכל זאת, להפוך אותי לקרפד היה קצת מוגזם.

    קוואק.

    אוהד עוזיאל

    אוהד עוזיאל הוא כותב, עורך ומתרגם של ספרות, ויוצר ומפתח של תוכני הומור ודוקו-ריאליטי לטלוויזיה. עבד עם "קשת", "רשת", ערוץ 10 וחברות בינלאומיות שונות. רומן ראשון מפרי עטו, "תל אביב-גן עדן-גיהינום", ראה אור בשנת 2017 בהוצאת טוטם.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 3
    • 7
    • 1

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    תפתח את הדלת    

    רחל היימן
    ככה פתאום הוא נועל את הדלת. אני אומרת לו “תפתח את...

    25 שנים למותו – פנחס שדה

    מערכת סלונט
    השבוע מצוין מותו של פנחס שדה, הסופר והמשורר, שנפטר לפני עשרים...

    עַל הַהַר

    אילן שיינפלד
    עַל הַהַר אֶלֶף שֵׁדִים יוֹצְאִים בְּמָחוֹל.   הָרוּחַ דּוֹרֵס, חוֹתֵך וְדוֹרֵס,...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית