close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • בימי הדבר והכולרה

    שי מרקוביץ' | הומאז' | התפרסם ב - 20.04.20

    10 יצירות מהספרות הקלאסית העוסקות במגפות


    מאז פרוץ מגפת הקורונה, חדשות לבקרים צצים בתקשורת ידיעות דרמטיות על סופרים, מתחום המד”ב לרוב, ש”חזו” את התפרצותה. חוכמה קטנה מאוד נוכח העובדה שחלק לא קטן בז’אנר הזה חוזה אפוקליפסות למיניהן. אבל אם נלך אחורה, ניווכח שבספרות הקלאסית שהתייחסה למגפות, נכתבו לא מעט יצירות מופת. הזמן הפנוי, שלפתע נפל בחלקנו, הוא הזדמנות נאותה לחזור אל אחדות מהן.

    ג’ובאני בוקאצ’ו, “דקאמרון”, 1353

    בקובץ סיפוריו (כ-100 במספר) מציעים גיבוריו של בוקאצ’ו את הדרך הבטוחה – אם לא להינצל ממגפת הדבר, אז לפחות לא להיכנע להיסטריה הכללית. עם התפרצות “המוות השחור” באירופה, בשנת 1348, עשרה צעירים בני אצולה, שבע מהם בנות, נמלטים מתוך פירנצה מוכת המוות ומסתתרים בווילה בכפר הסמוך. הם מחכים לתום המגפה ובינתיים מספרים זה לזה וזו לזו עשרה סיפורים שונים. בכל יום אחד מבני החבורה מעלה נושא, והאחרים מספרים סיפור הקשור בו: אנקדוטות, סיפורי מוסר, בחלקם בנימת לעג לכנסייה, חלקם עם גוון אירוטי, ועוד כל מיני צ’יזבטים ליד המדורה. היצירה פורסמה בשנת 1353, והפכה לאחד הספרים הפופולריים ביותר של התקופה. היא תורגמה לעברית מספר פעמים, העדכנית מביניהן היא משנת 2000 בהוצאת “כרמל”, פרי ידיו של גאיו שילוני.

    “דקאמרון”, ציור של פרנץ ווינטרהאלטר

    דניאל דפו, “יומן שנת המגפה”, 1722

    הרומן של דפו, מחברו של “רובינזון קרוזו”, מהווה מעין סיכום היסטורי של הישרדות תושבי לונדון בתקופת הדבר, שהכה בעיר בשנת 1665. גיבורו של הרומן אוסף את כל המידע אודות המגפה: הוא מונה מדי יום את מספר קורבנותיה, מתאר מקרים מיוחדים ומגיש תיעוד מפורט על מה שראו עיניו. דפו, אמנם, הציג את ספרו כתיעוד אישי, אך עם פרוץ המגפה הוא היה בסך הכל בן 5. היות והרומן פורסם תחת שם עט “H.F”, ההנחה היא שהוא נכתב על פי זיכרונותיו של דודו של המחבר – הנרי פו. יצא בתרגומו של יום ראובני בהוצאת “נמרוד” ב-2002.

    אלסנדרו מנצוני, “המאורסים”, 1823

    הרומן של הסופר והמשורר אלסנדרו מנצוני התפרסם ב-1827, והיה לספר ההיסטורי הראשון בשפה האיטלקית. זהו גם הרומן הידוע ביותר של מנצוני (1785 – 1873), והספר הפופולרי ביותר באיטליה במאה ה-19. כיום הוא אף נלמד בבתי הספר במדינה מוכת הקורונה. זהו, כאמור, גם רומן היסטורי וגם סיפור אהבה בתקופה רבת תהפוכות – מרד אזרחי, המאבק על השלטון, הרעב והדבר. לא ברור אם תורגם אי פעם לעברית.

    אלכסנדר פושקין, “משתה לעת דבר”, 1830

    ברומן המחורז שלו “משתה לעת דבר”, גיבוריו של המשורר והסופר הלאומי של רוסיה, בני אצולה צעירים, מחליטים לערוך משתה חגיגי במרכז עיר מוכת מחלת הדבר, כשהם מתרצים זאת בכך שבבתיהם שוררת אווירה עגומה וקודרת, והם אינם רוצים להישאר בהם. הכומר של העיר מנסה לשכנע את הצעירים שזה לא הזמן ולא המקום, אך מצליח באופן חלקי בלבד. הצעירים אמנם אינם חוזרים בהם מרעיון המשתה, אך בעקבות הטפות הכומר, שוקעים במחשבות על קרובים שנפטרו מהמחלה. את עלילת הרומן שאב פושקין מהמחזה של המשורר הסקוטי ג’ון וויליאמס “עיר בדבר”, והדבר שהניע אותו לכתוב את “משתה לעת דבר” היא מגפת הכולרה הראשונה בהיסטוריה של רוסיה. תרגומו של רועי חן לרומן פורסם בכתב העת הספרותי “דחק” ב-2012, ובשנת 2016 הוא ראה אור בהוצאת “כרמל” כחלק מהקובץ “טרגדיות קטנות” מאת פושקין.

    אדגר אלן פו, “מסכת המוות האדום”, 1842

    עלילת סיפורו של נסיך האופל מתרחשת בזמן המגפה השחורה. הנסיך פרוספרו מסתגר עם מקורביו בארמונו המבוצר, כשמחוצה לו אנשים מתים כזבובים. הקירות המאסיביים של הארמון מהווים הגנה נאמנה, ועל מנת לבדר את עצמו ואת מקורביו הנסיך מחליט לארגן נשף מסכות. אך במהלך הנשף מגיח לחגיגה אלמוני עטוי מסכה, וכשהנסיך אץ אליו עם פגיון שלוף, הוא מת לפתע, ואחריו כל דרי הארמון. בניגוד ל”דקאמרון”, כאן ההסתגרות היא לא אמצעי יעיל מספיק, וככלל, לא כדאי להרגיז את המוות. “מסכת המוות האדום” מופיע בקבצי סיפורים שונים של פו, שתורגמו גם בעברית.

    כרזת הסרט “מסכת המוות האדום”

    ארתור קונן דויל, “החגורה הרעילה”, 1913

    פרט להרפתקאותיו המופלאות של שרלוק הולמס, כתב קונן דויל סדרה נוספת, שגיבורה הוא ג’ורג’ צ’לנג’ר, מדען הניחן בידע אנציקלופדי כמעט בכל תחום מדעי: רפואה, ביולוגיה, פיזיקה, כימיה, גיאולוגיה ועוד. צ’לנג’ר תר בעולם ומגלה מיני תגליות מדעיות מרעישות. האיום לאנושות ב”חגורה הרעילה” מגיע בדמות אוויר רעיל המאיים להשמיד כל יצור חי על פני כדור הארץ. ככל הידוע, הסיפור, שראה אור לראשונה בהמשכים ב-1913 ב”סטרנד מגזין”, מעולם לא תורגם לעברית. על הרפתקאותיו של צ’לנג’ר תוכלו לקרוא ב”העולם האבוד”, שכן תורגם.

    קארל צ’אפק, “המחלה הלבנה”, 1937

    המחזה של הגאון הצ’כי נכתב ערב מלחמת העולם השנייה, ופרט לעלילה המטפורית, הקוראים מתוודעים לפרטים רבים מהווי החיים באותה התקופה. על העולם משתלטת מחלה המכונה “הלבנה” הפוגעת באנשים מעל גיל 45. למרות המבוכה והבלבול הכללי, אחת ממדינות העולם, ולא קשה לנחש מה היא, מתכוננת למלחמה. גיבור המחזה, הרופא גאלן, מוצא מרפא למחלה, אך יש לו תנאי: הוא יגיש עזרה לחולים, אם ההכנה למלחמה תיעצר. המחזה תורגם לעברית ב-1983 על-ידי אביגדור המאירי, ובאותה השנה הועלה בהבימה.

    אלבר קאמי, “הדבר”, 1947

    הרומן הידוע ביותר על מגפה. מחלת הדבר פוקדת את העיר אוראן שבאלז’יריה תחת שלטון צרפת. מאות חולדות גוססות ברחובות העיר, ואחריהן גם בני אדם מתחילים לחלות במספרים מדאיגים. העיר נכנסת למצור ומוכרז מצב חירום. הדמות הראשית בספר הוא ד”ר ברנאר רייה, רופא אשר הופרד מאשתו הנמצאת בעיר אחרת מטעמים רפואיים. הוא משקיע את כל מרצו בטיפול בחולים, ולבסוף השורדים חוגגים את החיים. הרומן הקאנוני של קאמי מהווה אלגוריה לתחלואי החברה האנושית “הנגועה” במגפת השאננות, הרוע, ההרס וההרג, ויש הרואים בו מטאפורה להתנגדות הצרפתית לכיבוש הנאצי. הרומן תורגם לעברית פעמיים – לראשונה בשנת 1953, על ידי יונתן רטוש בהוצאת עם עובד; ובפעם השנייה בשנת 2001 על ידי אילנה המרמן ב”ספריה לעם” של עם עובד.

    ריי ברדבורי, “רשימות מן המאדים”, 1950

    עלילת הנובלה של סופר המד”ב ההומניסט לא מתרחשת על כדור הארץ אלא על מאדים, אליו מגיעים בני אנוש על מנת להשתלט עליו. הם פוגשים בילידים, ייצורים הרבה יותר חזקים ואמיצים, אך החיידקים שהמתנחלים מכדור הארץ מביאים עימם, מכלים כליל את הציוויליזציה על הכוכב. בספרו רומז ברדבורי לעבר הקולוניזציה של אמריקה והמחלות שתושבי אירופה הביאו עימם ליבשת. יצא בהוצאת “עם עובד” בתרגומו של עמוס רגב, בשנת 1979.

    ז’וזה סאראמאגו, “על העיוורון”, 1985

    העלילה ברומן הידוע של חתן פרס נובל לספרות מתחילה בתושבי עיר אחת הלוקים לפתע בעיוורון. על העיר מוטל סגר, כל החולים מאושפזים בבית חולים, הנשמר על ידי כוחות הצבא. במרכז הרומן: זוג נשוי. הבעל, רופא במקצועו, לוקה במחלה, ואילו האישה מתחזה לעיוורת על מנת להיות עם בעלה. מה יהיה בגורלם ובגורל תושבי העיר – ההנחה היא שרוב קוראי האתר קראו את הספר, המעורר סוגיות רבות, ולאלה שלא – מומלץ לקרוא אותו במהרה, כי מי יודע כמה זמן עוד נשרוד. יצא בתרגומה של מרים טבעון בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-2001.

    מתוך הסרט “על העיוורון”

    שי מרקוביץ'

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 1
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    בין עבריות ליהדות: דת ולאום

    גבריאל מוקד
    במאמר השני בסדרה “בין עבריות ליהדות” מגיע שלב של בוחן יסודי...

    עוּבְדוֹת שֶצָרִיךְ לִזְכּוֹר

    ערן צלגוב
    הַמָּוֶת הוּא אֶרֶץ שֶׁנּוֹגַעַת בָּאֲדָמָה: כְּשֶׁכְּבָר מְדַבְּרִים עַל הַלֵּב הַכֹּל מֵת....

    תיקון גדול / מה שפגמתי

    בני גל
    תיקון גדול “יום חתונתו זה מתן תורה” (תענית ד’, ח’) נָהֲגוּ...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית