בְּרֵאשִׁית הָיְתָה הַתְּשׁוּקָה / רִקּוּד
בְּרֵאשִׁית הָיְתָה הַתְּשׁוּקָה
בְּרֵאשִׁית הָיְתָה הַתְּשׁוּקָה:
רִתַּקְנוּ עַצְמֵנוּ בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל יֵצֶר –
כְּמוֹ שַיָירָה שֶׁל שְׁבוּיֵי מִלְחָמָה נוֹעָזִים,
עֲבָדִים לְאֵרוֹטִיקָה סִיזִיפִית מֵתִּישָׁה.
עָשִׂינוּ מַעֲשִׂים מְגֻנִּים זֶה בְּגוּפָה שֶׁל זוֹ,
כְּמוֹ בְּסֶרֶט פּוֹרנוֹגרָפִי מְצֻלָּם בְּמַצְלֵמָת יַד.
אִשָּׁה וְאִישׁ בִּפְרִיחָה שֶׁל יִצְרִיוּת מְאֻחֶרֶת,
כְּמוֹ בְּסֶרֶט מֻקְדָּם שֶׁל גוֹדַאר.
הֲרֵי לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת פְּסִיכוֹלוֹג לָאקַאנִיאַנִי
לְהָבִין אֶת הַאָבּסוּרד.
וְאַתְּ אוֹמֶרֶת: "… זֶה לֹא יָכוֹל לְהִמָּשֵׁךְ כָּךְ – בְּחַיֵּךָ",
"מַתְכּוֹן לְקָטַסטְרוֹפָה מַמָּשׁ … תִּשְׁאַל כָּל תַסרִיטָאִי מַתְחִיל".
וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי: אֲנַחְנוּ לֹא דְּמוּיוֹת קוֹלְנוֹעִיוֹת הֲרֵי – אֱלֹהִים אַדִּירִים,
נוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לְהִשתָגֶל כָּךְ בְּצוּרָה מֻפְקֶרֶת עַד אֵינסוֹף כִּמְעַט.
הֵן זֶה סִפּוּר אֲשֶׁר סוֹפוֹ מֵרֹאשׁ יָדוּעַ,
מַעֲשִׂיָה נוֹשָׁנָה אֲשֶׁר מוּסַר הַשְׂכֵּל לָהּ אַיִן,
מִלִּים חֲסֵרוֹת מוּבָן.
___
רִקּוּד
בְּאַזֶּנָךְ לָחָשְׁתִּי :עָשָׁן בְּעֵינֶיךְ יַקִּירָה – בּוֹאִי נִרְקֹד
אֶת רִקּוּד הַתְּשׁוּקָה שׁוּב בִּצְעָדִים מְדוּדִים וְסוֹלְחִים
לְנִזְקֵי הַזְּמַן וְחֻלְשַׁת הַגּוּף שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בַּקֶּצֶב אוּלַי,
לְזֶה הָעֶרֶב הַשִּׁכּוֹר מִשֶּׁמֶשׁ רְטֻבָּה שֶׁל סוֹף אוֹגוּסְט.
מוּסִיקַת לַיְלָה עֶרֹמָה מִתְנַפֶּלֶת לָנוּ עַל חוּשֵׁי הַשְׁמֵעַ.
אֲנַחְנוּ רוֹקְדִים סְחַרְחַרִים כְּמוֹ עָשִׁים, כְּאִלּוּ חַיֵּינוּ תְּלוּיִם בָּזֶה.
וְאַתְּ אוֹמֶרֶת: זֶה לֹא מִקְרִי שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ בְּגֶשֶׁם – תַּקְשִׁיב לַקֶּצֶב,
לְכָל הַזִּכְרוֹנוֹת הַחָרוּטִים בַּחֲרִיצִים שֶׁל תַּקְלִיטֵי וֶנִיל שֶׁחֻקִּים.
הֵן זוֹ אַהֲבָתֵנוּ שֶׁאֵין לָהּ שַׁעַר חֲלִיפִין קָבוּעַ –
הָרָצוֹן לָדַעַת אוֹתְךְ טְרִיָּה בְּכָל בֹּקֶר,
חֲלוֹמוֹתֵינוּ הַכְּרוּכִים וּמִתְעָרִים זֶה בְּזֶה
כְּמוֹ הָיוּ זוּג אוֹהֲבִים בְּסֶרֶט אָוָונְגַּרְדִי.
כִּי אוֹתִי אַתְּ עוֹד פּוֹרֶמֶת בְּכָל לַיְלָה מֵחָדָשׁ.
עֹשָׂה בִּי קְרָעִים וּטְלָאִים שֶׁל חֲסָדִים קְטַנִּים בִּלְתִּי צְפוּיִים.
אֶת אָהַבְתִּי לָךְ אֲנִי פּוֹרֵעַ בִּשְׁטָרוֹת חִבָּה קְטַנִּים,
רוֹקֵם בָּךְ תַּכִּים וְלוּלָאוֹת שֶׁל חַגִים קְטַנִּים בְּחוּט נִסְתָּר.
הַקְשִׁיבִי לַנִּגּוּן הַזֶּה אֲשֶׁר עוֹשֶׂה בָּנוּ שַׁמּוֹת בְּשֶׁקֶט,
בּוֹרֵא פְּתָחִים שֶׁל יִצְרִיּוּת פּוֹעֶמֶת בְּלִי בּוּשָׁה מַמָּשׁ.
אָנוּ רוֹקְדִים כָּךְ אֶת חַיֵּינוּ מְכֻשָּׁפִים מִבְּלִי דַּעַת לָמָה,
עַד יֶחְדַּל אַחֲרוֹן הַמְּנַגְּנִים וְהַתִּזְמֹרֶת תֶּאֱרֹז כֵּלֶיהָ – וְדַי.
תגובות