אנטבה באושוויץ
הסכסוך הנוכחי בין ממשלות ישראל ופולין מאשש את התובנה אותה היה מכנה ביבי "מה שהיה הוא שיהיה". ברומן הנהדר של עמוס עוז ז"ל "המצב השלישי" שנכתב בשנת 1990,
ויצא לאור בהוצאת "כתר" שנה לאחר מכן, מופיע דו-שיח הבא המתנהל בין שתי דמויות משנה של הספר. ויש בו גם פתרון ישראלי מובהק לבעיה.
אלפרד: "נו, מה תגידו לפולני האנטישמי הזה? לא למדו כלום ולא שכחו כלום. שמעתם ברדיו מה שדיבר הקרדינל מווארשה בעניין המנזר באושוויץ? ממש חזרה מדויקת על הזמירות הישנות שלהם: למה היהודים נדחפים, למה היהודים מרעישים, למה היהודים מסיתים את כל העולם נגד פולין המסכנה, למה היהודים שוב מנסים לעשות הון מהמתים שלהם, הלא נהרגו גם מיליוני פולנים. והממשלה הנחמודת שלנו עוברת על זה בשתיקה גלותית. במדינה מתוקנת, תוך רבע שעה היו מעיפים הביתה את המיופה-כוח בבעיטה הגונה, אתם יודעים איפה".
עד כאן דברי המקטרג אלפרד. ועתה לפתרון שמציע בן שיחו, גד: "אל תדאג אלפרד. אנחנו לא נשתוק להם. באחד הלילות ננחית עליהם ממסוקים את סיירת מטכ"ל. נעשה פשיטת בזק. אנטבה באושוויץ. נעיף להם את המנזר הזה בדינמיט וכל כוחותינו ישובו בשלום לבסיסם. ההפתעה תהיה מושלמת. העולם יעצור את נשימתו כמו בימים הטובים. ואחרי זה מיסטר שרון ומיסטר שמיר יברברו על זרועו הארוכה של צה"ל ועל חידוש כוח ההרתעה הישראלי. יכולים לקרוא לזה מבצע שלום המשרפות".
חבל שראש ממשלת פולין לא קרא את עמוס עוז.
התובנות של עמוס עוז הן כל כך מרתקות. מצד אחד הפולנים, שהאנטישמיות טבועה עמוק כל כך בתודעה שלהם שאי אפשר לעקור אותה. אפילו אחרי השואה הם בטוחים שהיהודים אשמים.
ומצד שני חולשה תודעתית של הישראלי, שאינו יודע בעצם איך להתמודד עם האנטישמיות הזו, והוא מעולם לא נתקל בה. הוא נשען על הכוח הצבאי של ישראל במקום שצריך דווקא להתמודד מבחינה עקרונית ורוחנית עם האנטישמיות, ולא באמצעות ברבור על "זרועו הארוכה של צה"ל".
מרתק!