מֵעוֹלָם לֹא אָהַבְתְּ
חֲגִיגוֹת יוֹם-הֻלֶּדֶת,
כְּאִלּוּ הִתְנַגַּדְתְּ
לְעֶצֶם לֵדָתֵךְ
שֶׁנִּכְפְּתָה עָלַיִךְ
מִבְּלִי שֶׁנִּתְּנָה לָךְ
זְכוּת-הַבְּרִיחָה.

"אֵין מַה לַּחֲגֹג," אָמַרְתְּ,
יְדֵי הַפּוֹעֶלֶת שֶׁלָּךְ כְּבָר מְקַפְּלוֹת
אֶת הַכְּבִיסָה, שׁוֹטְפוֹת
אֶת הָרְצָפוֹת, מְדִיחוֹת
אֶת הַכֵּלִים.

נְמָלָה עֲמֵלָה. הִסְתַּלְּקוּתֵךְ
הָיְתָה פֶּתַח-הַצָּלָה
שֶׁל נִדּוֹנָה-לַחַיִּים
שֶׁנִּמְלְטָה
מִן הַמָּוֶת הָאֶחָד
אֶל הַמָּוֶת הָאַחֵר.

הַיּוֹם אֲנִי חוֹגֶגֶת לָךְ
אֶת שְׁנוֹת הֵעָדְרוּתֵךְ
בְּלִי הַקּוֹנְפֶטִי וְזִקּוּקֵי הַטָּרָרָם,
עִם נֵר אֶחָד לַנְּשָׁמָה,
שֶׁגַּם עָלָיו הָיִית, כַּנִּרְאֶה,
מְוַתֶּרֶת,
לוּ נִשְׁאַרְתְּ.