close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • איך העולם הקטן של תרגום ספרותי הפך למוקד למחלוקת ציבורית

    דפנה רופין | חדשות תרבות | התפרסם ב - 26.04.21

    זה התחיל באמצע ינואר בבחירה לא שנויה במחלוקת. אמנדה גורמן, משוררת שחורה בת 22, נבחרה לקרוא את שירה “הגבעה שעליה אנו מטפסים” בטקס השבעת ג’ו ביידן כנשיא ארה”ב. שיר ההשבעה של גורמן היה הצלחה מסחררת. בית ההוצאה לאור פינגווין חטף את השיר לפרסום, ומו”לים זרים נאבקו על הזכויות לפרסם אותו בחו”ל והחלו בגיוס מתרגמים ברחבי העולם.

    אבל מהר מאוד שניים מאותם מתרגמים חדלו לעבוד על הפרויקט. תחילה בהולנד, לאחר שמריקה לוקאס ריינוולד, שספרה “אי הנוחות של הערב” זכה בשנה שעברה בפרס המאן-בוקר הבינלאומי, ויתרה על המשימה בעקבות ביקורת ציבורית בהולנד על כך שלא נבחר מתרגם או מתרגמת שחורים בעלי ניסיון בתחום הספוקן וורד. על פי דיווח ב”לוס אנג’לס טיימס”, גם המתרגם הקטלאני, ויקטור אוביולס, הוסר מתפקידו.

    “הם אמרו לי שאני לא מתאים לתרגם את זה,” אמר אוביולס בחודש שעבר לסוכנות הידיעות אג’נס פרנס-פרס. “הם לא הטילו ספק ביכולות שלי, אבל הם חיפשו פרופיל אחר, עם עדיפות לאישה, צעירה, פעילה חברתית ורצוי שחורה.”

    יש הרואים בוויכוח על “הגבעה שעליה אנו מטפסים” הזדמנות לחקור את המגוון הספרותי מסביב לעולם. אחרים אומרים שספרות עולמית לא היתה מגיעה למקומות רבים ברחבי העולם ללא מתרגמים לבנים, ומבקשים שנשפוט את התרגום – ולא את המתרגם. עוד חוששים לגבי ניסיון השרשת השיח האמריקאי בנוגע לגזע על קוראים בינלאומיים.

    דיונים כאלה לרוב לא מתקיימים בתחום של תרגום ספרותי. “עד כמה שידוע לי, היסטורית מו”לים אמריקאים לא התחשבו ברקע המחבר והמתרגם כחלק מהחשיבה שלהם כשהם מחליטים מי הולך לעבוד על הספר,” אמר צ’אד פוסט, המו”ל של הוצאת “אופן לטר בוקס”, המתמחה בפרסום תרגומים ללא מטרת רווח. “זה לא אומר שהשיחות האלה אינן תקפות או לא אמורות להתקיים. וזה יהיה הגיוני יותר בפרויקטים מסוימים מאשר אחרים.” עם זאת, דיונים על תרגום יצירות העוסקות בנושאים של גזע או זהות אינם חדשים בעולם התרגום. “כשאנשים צריכים לתרגם ספרים משנות העשרים שמשתמשים במונחים טעונים מאוד, ויש לך דמויות גזעניות או שימוש במונחי גנאי, זה יכול להיות נושא מסובך,” אמר פוסט.

    תרגום היא עבודה אשר מטבעה באה להנגיש את היצירה לקהלים השונים מעולמו/ה של הכותב/ת. הדרישות החדשות שעולות לגבי זהות המתרגם מעלות אתגרים נוספים: האם פעולת התרגום היא גם הרחבה של זהות מסוימת? האם החוויה של אדם שחור בהולנד מקבילה לחוויה של אדם אפרו-אמריקאי בארה”ב? פוסט מאמין שיש יצירות שעבורן זהות כן חשובה, למשל ספרי זיכרונות העוסקים באימהות או בתקיפה מינית. “תרגום על ידי גבר לבן גנרי” יכול להתקבל כצורם במקרה זה “ואינו שונה מהרגשות שיש לאנשים במצב גורמן,” אמר פוסט.

    אבל אל לנו לשכוח שמאגר המתרגמים מצומצם יחסית. למצוא מישהו שיעשה עבודה בתשלום צנוע שדורשת שליטה מתמחה בשתי שפות לפחות יכול להיות משימה קשה בפני עצמה. הוספת דרישות רקע וזהות מסבכות את החיפוש עוד יותר. היכולת למצוא את המתרגם המתאים לכל ספר תלויה בעומק ובמגוון העוסקים בתחום. על פי סקר שנערך על ידי אגודת מתרגמי הספרות האמריקאיים 73% מקהילת המתרגמים בארה”ב הם לבנים, 11% הם אסיאתיים, 10% היספנים/לטינים, 4% הם מזרח תיכוניים/צפון אפריקאים ו-2% הם שחורים. האגודה נקטה צעדים בשנים האחרונות כדי לטפל בחוסר המגוון בענף. היא ערכה הסברה במכללות עם רוב של סטודנטים שחורים וארגונים אחרים, השיקה מלגות לימודים והבטיחה שיותר אנשים מרקע שונה ייקחו חלק בתוכניות ההכשרה שלה. עם זאת, ברור שמגוון אמיתי בתחום התרגום יצטרך להעמיק יותר ולתת עוד הזדמנויות בתחום ההוצאה לאור, לימוד שפות והכשרה בתרגום לקהילות שאין להן גישה כדי לטפח ייצוג אמיתי – כדי להבטיח, למשל, שאישה שחורה בשנות העשרים לחייה תהיה זמינה לתרגם שירה מאנגלית לקטלאנית.

    לורנס שימל, סופר ומתרגם אמריקאי שחי בספרד, מאמין שמתרגמים יכולים לצאת מעבר לזהות שלהם ולתרגם כותבים עם חוויות שונות בתכלית מזו שלהם, בתנאי שהם מוכנים “ללמוד לעבוד נגד הדעות הקדומות המושרשות שלהם.” הוא נתן כדוגמה תרגום לספרדית לספר שלו על ידי אדם סטרייט ש”הניח הנחות מוטות, פרועות” על בסיס בורות בתת-תרבות הומוסקסואלית. כדוגמה נגדית הוא סיפר על גבר סטרייט אחר שתירגם סיפור שלו לגרמנית, שהתקשר לקו צ’אט מיני כדי לוודא שהוא לא מפספס מונח סלנג הומוסקסואלי למין שהוא לא היה מודע לו. המו”ל שילם לו החזר עבור הצ’ט, אמר שימל, מכיוון שהוא ביצע את עבודתו נאמנה והשקיע את המאמץ הנדרש לביצוע המשימה.

    לסופרים מרכזיים יש שיקול דעת מסוים לגבי זהות המתרגם או המתרגמת של יצירותיהם, אך סופרים רבים ברי מזל שהם מתורגמים בכלל. בין 550 ל-650 יצירות ושירה בתרגום מתפרסמות בארצות הברית מדי שנה, על פי פוסט. רק כ-80 מתוכם הם ספרי שירה.

    אלן מאבּאנְקוּ, סופר קונגולזי-צרפתי ופרופסור באוניברסיטת UCLA שספריו תורגמו למבחר שפות, מאמין כי מתן אישור של סופר לגבי הזהות האתנית של מתרגם יצירתו הוא סוג של “אפליה” ו”גזענות”. “אי אפשר להיאבק בהדרה על ידי המצאת דרכים חדשות לדחוף אנשים לשוליים,” כתב מאבאנקו בתגובתו ל”לוס אנג’לס טיימס”, “מכיוון שבסופו של דבר זה יוביל למצב בו ניתן היה להבין או לדבר רק עבור אנשים שמניחים שהם כמונו.”

    כדוגמה, מאבאנקו מספר שהוא התוודע לכתיבתן של טוני מוריסון ומאיה אנג’לו, שתי יוצרות מרכזיות שהשפיעו על יצירתו, באמצעות תרגומים לצרפתית של יצירותיהן שתורגמו על ידי נשים לבנות.

    “כאשר הדרך היחידה להסתכל על העולם היא דרך עדשת פוליטיקת הזהויות, אז אנחנו עוברים למרחב שנוגד את מה שספרות עוסקת בו,” כתב מאבאנקו. “הספרות נועדה לשחרר אותנו, לשנות את האופן בו אנו רואים את העולם ולהביא את הקוראים להרפתקאות שלא נודעו אליהן בעבר, לשרטט את קווי המתאר של עולם בו הפחד נסוג בהדרגה אל הרקע וה’אחר’ מוזמן להיכנס ללב שלנו.”

    דפנה רופין

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    הזמיר והוורד

    מיכל גורוביץ
    כשהייתי קטן ההורים שלי היו נוהגים ללכת לשכנים ולהשאיר אותי עם...

    המומלצים של יולי 2021

    מערכת סלונט
    “אולי נפלה טעות? התיאוריה של המשפט החוזר וניתוח פרשת זדורוב” |...

    לתהיותיו של בני

    אליה אלכסנדר
    - וְהַשָּׁרָשִׁים? שָׁאַלְתָּ, וְאֲוָזֵי הַבַּר וּזְנַב הָעֲפִיפוֹן הַנּוֹסֵק לַצַּמָּרוֹת?
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית