close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • אחרי המגיפה / הפגישה הטיפולית הראשונה

    גלי בר | שירים | התפרסם ב - 03.08.20

    אחרי המגיפה

    עוֹד מְעַט, כְּשֶׁהַפַּחַד יִשְׁכַּךְ, וְהַזַּעַם יִתְרַכֵּךְ,
    הָרְחוֹב יִמְלָא שׁוּב בְּאָדָם.
    הַפָּנִים יִהְיוּ גְּלוּיוֹת וְהַיָּדַיִים חֲשׂוּפוֹת,
    וְגוּף לְגוּף בַּמֶּרְחָב יִהְיֶה, קַיָּים.

    אַרְמוֹנוֹת עוֹד יִבָּנוּ וּצְעָדִים יִטָּבְעוּ,
    בַּחוֹל הָרַךְ אֲשֶׁר נִשְׁטָף עִם הַגַּלִּים.
    וְרֵיחוֹת מְנַחֲמִים מֵהַשְּׁוָוקִים הַתּוֹסְסִים,
    עוֹד יִינָּשְׂאוּ עִם הֲמֻולַּת הַהֲמוֹנִים.

    הַבָּתִּים עוֹד יִתְרוֹקְנוּ וּלְעֵת עֶרֶב יִתְאַסְּפוּ
    הַשָּׁבִים מִיּוֹמָם לְחֵיק הַחַם.
    וּשְׂמִיכַת הַלַּיְלָה תְּכַסֶּה וְאוֹר מְלַטֵּף יַעֲלֶה,
    כְּהַבְטָחָה עֲדִינָה לִמְבֻקָּשָׁם.

    אַךְ הַפַּחַד יֶאֱרֹוב וּמִתַּחַת לַמַּסֵּכָה,
    תִּסְתַּתֵּר הַנֶּפֶשׁ הַצְּרוּבָה.
    מֵאֵימָה שֶׁהֻטְבְּעָה עָמֹוק בְּתוֹכָהּ,
    מֵהַמָּוֶות, מִקִּיּוּם שֶׁהֻפְקַע.

    שֶּׁנָּגְעָה אַף אִם לְרֶגַע, בַּבְּדִידוּת וּבַכְּמִיהָה,
    בַּלֵּילוֹת הַרְדּוּפִים, וּבְיֵיאוּשׁ,
    שֶׁל מִי שֶׁחַי כָּךְ, מוֹקִיעַ וּמוּקָע,
    זֶה שֶׁנּוֹתַר לְבַדּוֹ מִחוּץ.

    הפגישה הטיפולית הראשונה

    בְּחֶדֶר קָטָן, מֵעֵבֶר לַזְּמַן, הִשְׂתָּרְרָה דְּמָמָה.
    עַל סַפָּה פְּשׁוּטָה, מְהוּהָה, נִפְרֶשֶׂת אִשָּׁה.
    יָלְדָה בְּהִיסּוּס מְנִיחָה אֶת רֹאשָׁהּ.
    שְׂמִיכָה מְקֻפֶּלֶת, רִיצּוּד מְנוֹרָה.

    בַּשֶּׁקֶט הָאוֹפֵף עֵינֵיהֶן נֶעֱצָמוֹת.
    גּוּפָן דָּרוּךְ, רֹאשָׁן כָּבֵד, מִילוֹתֵיהֶן נֶחְבָּאוֹת.
    קוֹל עָמוּם מַבְקִיעַ מִבַּעַד לְמָסַךְ עָשָׁן,
    מִתְעַרְפֵּל, מִתְמוֹסֵס, נֶעֱלַם.

    בְּחֶדֶר קָטָן שֶׁקָּפָא בִּזְמַן, אַפְלוּלִית מְכַסָּה.
    יַלְדָּה קְטַנָּה, מְעַט מְבֻויֶּשֶׁת, אֶת עֵינֶיהָ פָּקְחָה.
    מַבָּטָהּ נָע, נֶעֱצָר, מְחַפֵּשׂ אֲחִיזָה,
    בִּצְלָלִית שֶׁבַּקִּיר, בִּכְתָמִים, בְּזָוִיּוֹת הַתִּקְרָה.

    בְּנַפְשָׁהּ מַתְחִילָה לְהִתְפַּשֵּׁט אוֹתָהּ הַתְּחוּשָׁה,
    שֶׁל אִוְושַׁת רַעַשׁ לָבָן הַמַּקְהָה אֶת גּוּפָהּ.
    כְּמוֹ חוֹר שָׁחֹר הַהוֹלֵךְ וְנִגְלָע,
    הִיא נִשְׁאֶבֶת פְּנִימָה לְתוֹכוֹ, נְמוֹגָה.

    “אוּלַי נֵלֵךְ וְלֹא נָשׁוּב?” בִּדְאָגָה הָאִשָּׁה.
    “כְּבָר נִתְּנָה הַבְטָחָה,” מֵיאֲנָה הַיַּלְדָּה.
    הַכְּאֵב הֶעָמֹוק טָמוּן בַּזָּרוּת, רָצְתָה לוֹמַר וְשָׁתְקָה.
    “עוֹד יוֹתֵר בְּקִרְבָה,” לָחֲשָׁה לְאִטָּהּ.
    “שִׁמְרִי עַל נַפְשֵׁךְ,”
    “אֶהְיֶה זְהִירָה.”

    בְּחֶדֶר קָטָן שֶׁכְּתָלָיו עוֹד עוֹמְדִים, הוּפְרָה הַדְּמָמָה.
    עַל סַפָּה חֲשׂוּפָה, רְחָבָה, נֶאֱסֶפֶת אִשָּׁה.
    תִּיק, דֶּלֶת, מִילוֹת נִימוּסִין.
    זְמַן בַּשָּׁבוּעַ, חִיּוּכִים נְבוֹכִים.
    יַלְדָּה קְטַנָּה בְּצִלָּהּ אֶת עֵינֶיהָ עַצְמָהּ,
    מַמְתִּינָה, לְהִישָּׁמַע.

    גלי בר

    גלי בר, ילידת הארץ, ירושלים. מתגוררת כיום בת"א. פסיכולוגית קלינית. בעלת תואר שלישי PhD מטעם אוניברסיטת חיפה (מכון המוח לחקר רגשות).

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 4
    • 1
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    לוויה

    עמנואלה ברש רובינשטיין
    גופה. רופסת, נטולת חיים, מוטלת על העגלה עטופה בתכריכים לבנים, גוף...

    רורראגו ורורראגי

    דב בהט
    אני שונא את הסוואנה. זה קצת מוזר, שהרי הסוואנה מפרנסת אותי...

    ללא מגע אנוש

    יצחק מלר
    משום מה, הוא נזכר בזה כעת ודווקא הבוקר. הוא נזכר שבימים...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית