אור אבוד

וּבִימֵי נְעוּרַי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, 
הָיִיתִי תָּר אֵצֶל הָאֵל אַחַר נֶחָמָה
וְהוּא הָיָה נֶעְתַּר,
בְּדַרְכּוֹ הַנֶּעֱלָמָהּ,
מַגְנֵט עָצוּם שֶׁל אַהֲבָה
אָפוּף חֵן חֶמְלָה וְחֶסֶד
וְאוֹר מְיֻחָד מָלֵא סוֹד,

אוֹר שֶׁאֵינֶנּוּ עוֹד.

ספק חשכה

בֵּין עַרְבַּיִם,
יוֹם חֲמִישִׁי עוֹזֵב,
וְאִתּוֹ שְׁבוּעַ הָעֲבוֹדָה חוֹלֵף,
הִיא חוֹשֶׁבֶת עַל הַדְּבָרִים שֶׁהִשִּׂיגָה וְהִפְסִידָה
וְעַל כָּךְ שֶׁרַק הַבְּדִידוּת נִשְׁאֲרָה לָהּ נֶאֱמָנָה,
אֵין מִי שֶׁיַּרְנִין אֶת נַפְשָׁהּ הָעֲיֵפָה
וְאַף אֶחָד אֵינֶנּוּ בֶּאֱמֶת שֶׁלָּהּ,
וּלְרֶגַע הִיא מִתְיָאֶשֶׁת,
רַק לְרֶגַע,
וְאַחֲרָיו הִיא מִתְעוֹדֶדֶת מִמְּשִׂימוֹת הַבַּיִת,
חַסְרַת מְנוּחָה 
מְקַוָּה לְשַׁבָּת בְּרוּכָה,
וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ סָבִיב לָהּ סָפֵק חֲשֵׁכָה 
סָפֵק אֵינוֹ חֲשֵׁכָה.

**איור ראשי:שרון וובר-צביק.