רָחוֹק־רָחוֹק, מֵעֵבֶר לַגַּגּוֹת שֶׁל יָפוֹ,
בִּשְׁקִיעָה שֶׁל יוֹם חָדָשׁ,
אֲנִי שׁוֹמַעַת מַנְגִּינָה שֶׁל גִּיטָרָה, וְלֹא מְוַתֶּרֶת
עַל הַצְּלִיל מִכִּוּוּן הַנָּמֵל שֶׁל יָפוֹ.
אֲנִי צוֹעֶדֶת לְשָׁם, אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עַל הַדֶּרֶךְ,
לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, גָּבוֹהַּ וְהַצִּדָּה,
חוֹזֶרֶת לַמּוּזִיקָה, לְהַאֲזִין לַצְּלִילִים מִקָּרוֹב,
לְחַפֵּשׂ אוֹתָם בְּתוֹכִי וְאוּלַי לִמְצֹא בָּהֶם תִּקְוָה,
אוֹ אָז דְּבַר־מָה יָשָׁן מִתְרוֹמֵם בְּתוֹכִי – וּמִתְפַּקֵּעַ
וְעוֹזֵב, מַשְׁאִיר אוֹתִי קַלָּה בַּדֶּרֶךְ הָלְאָה
לִבְחֹר בַּשְּׁבִיל שֶׁלִּי, שֶׁיִּפְגֹּשׁ אוֹתְךָ בֶּעָתִיד.

עַל גַּבּוֹ שֶׁל פֵּגָסוּס אֲנִי עוֹלָה, עָפָה
מִמְּקוֹמִי מֵעֵבֶר לַגַּגּוֹת שֶׁל יָפוֹ,
לֹא מְוַתֶּרֶת עַל הַצְּלִילִים שֶׁל הַגִּיטָרָה.