אֲנַחְנוּ:
נֵנַקֶה אֶת הַבַּיִת בִּיסוֹדִיּוּת תַּכְלִיתִית
נַפִיחַבַּחֲדָרִים אַנְדְּרָלָמוּסְיָה זְמַנִּית,
נָזִיז חֲפָצֵנוּ, נְסַדֵּר פִּנּוֹתסְתוּרוֹת,
נְסַלֵּק כָּל שֶׁהִפְרִיעַבֵּין קִיר לְתִקְרוֹת,
נְטַלְטֵל מֵהַמַּחְסָנִים מַה שֶׁלֹּא הִצְלַחְנוּלְשַׁחְרֵר סוֹפִית,
אַחַת וּלְתָמִיד נַקְפִּיד עַל הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית.
(נִשָׁבַּע שֶׁכָּךְהִיא תִּשָּׁאֵרלְּתָמִיד)
לִרְגָעִים נַעֲצֹר,
נִסְרוֹק אֶת הַשִׁינוּי בְּמַבָּטִים שׁוֹקְקִים
נֹאהַב אֶת הַהִפּוּךְ, אֶת הַחֲלָלִים הָרֵיקִים,
נְבָרֵךְעַל הַזְּכוּת שֶּׁנָּפְלָה בְּחֶלְקֵנוּלַתַּפְנִית
נִתְנַחֵם: " זוֹהִי רַק אַנְדְּרָלָמוּסְיָה זְמַנִּית"....
זְמַנִּית.
וְאָז:
נִקְנֶה חָדָשׁ, חָדָשׁחָדָשׁ
שֶּׁנִּתְחַדֵּשׁ
וְשׁוּב נוֹרִיד יָשָׁן לְמַחְסָנִים
אוּלַי פַּעַם נִּשְׁתַּמֵּשׁ...
נֻפְתַּע לְגַלּוֹת שֶׁהֶחָדָשׁשֶׁרָכַשְׁנוּזֶה מִכְּבָר
דּוֹמֶה מִדַּי לְיָשָׁן שֶׁהִשְׁלַכְנוּ, לַמּוּכַּר,
בַּפִּנּוֹת שֶּׁזֶּה עָתָּה רוֹקָנּוּנְמַלֵּא אֶת הֶחַסֶר
נִדְחוֹס כָּל מַה שֶּׁלֹּא הִצְלַחְנוּגַּם הַפָּעַם לְשַׁחְרֵר.
וּכְּשְׁנִרְדוֹף מַעַרְבּוֹלוֹת בְּחָצֵר הָאֲחוֹרִית
נָבִין שֶׁהָאַנְדְּרָלָמוּסְיָה בְּעֶצֶם
קְבוּעָה, לֹא זְמַנִּית,
וְהַסְּדָרִים הֵם שֶׁזְּמַנִּיִּים בְּמַעַרְבּוֹלוֹת חַיֵּינוּ
לַמְרוֹת הָרָצוֹן וְעַל אַף שֶׁנִיסִינוּ.
וְלַמְרוֹת הַיְדִיעָה מֵעֹמֶק הַתְּבוּנָה
גַּם אֲנִי אֶת חַיָּי אֶהֱפֹךְמִדֵּי שָׁנָה
עֲבוּר הָרֶגַע הַמּוּעָט, הָאֶחָד מִדַּי,
בּוֹתַּעֲלֹץהִתְחַדְּשׁוּת מַבְטִיחָה בְּעוֹרְקַי,
בּוֹהַחַלּוֹן פָּתוּחַוְהַלֵּב רָחוּץ
וַאֲהוּבַי בָּאִים לַבָּיִת, נֶאֱסָפִים מִן הַבַּחוּץ.
"בּוֹאוּאֲהוּבַי ונַדְלִיק אֶת הָאוֹרות
נַעֲמֹד זְקוּפִים אֶל מוּל רַעַד הַנֵּרוֹת,
נְבָרֵךְאֶת הַבָּיִת, נוֹדֶה עַל הַגַּג
נִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת,
נַכְנִיס אֵלֵינוּאֵת הַחַג".
איזה תיאור יפה של החדש מול הישן, הצורך המתמיד הזה לקנות עוד משהו שיהיה בדיוק כמו מה שיש לנו כבר. גם האנדרלמוסיה בבית שמאפשרת פתאום לראות אחרת את החיים מעניינת מאוד. תענוג.