אֵין אָדָם מַשְׁאִיר מֵאָחוֹר

אֵין אָדָם מַשְׁאִיר מֵאָחוֹר

דְּאָגוֹת, הִסּוּסִים וּפְחָדִים

וְלֹא רַק כִּי אֵין נוֹטְשִׁים

חֲבֵרִים וְתִיקִים לַדֶּרֶךְ כְּמוֹ

הָיוּ מְעִיל יָשָׁן שֶמַּשְׁאִירִים

עַל סַפְסָל בַּגָּן. אֵין אָדָם

מַשְׁאִיר כְּאֵבָיו כְּאָבִיו

מֵאָחוֹר, לֹא רַק כְּדֵי לֹא

לְהַשְׁאִיר סִימָנֵי דֶּרֶךְ אַךְ

גַּם מִתּוֹךְ אַחְרָיוּת שֶׁמָּא

יָבוֹא אַחֵר לְהִתְעַטֵּף

בְּיִסּוּרָיו. אֵין אָדָם מַשִּׁיל

אֶת צִלּוֹ כִּי לֹא יִהְיֶה לוֹ

עוֹד מָקוֹם לְהִסָּתֵר מְצִּלְלֵי

אֲחֵרִים.

אַגָּדָה אַלְפַּיִם וּשְׁבַע עֶשְׂרֶה

זֶרֶד זֶרֶד אֲנִי מַשְׁלִיךְ מִן הֶחֳמָרִים

הַמְּיֻבָּשִׁים שֶׁל חַיַּי, הַהֲזוּיִים, נִדְמֶה,

אֶל הַקְּדֵרָה הַנִּשְפֶּתֶת מֵעַל מְדוּרַת

הַהֲבָלִים, מְעַרְבֵּב כְּשָׁמָאן הַשּׁוֹקֵד

עַל מִרְקַחַת מִתְבַּשֶּׁלֶת עַל אֵשׁ.

כֵּן, מִן הֶחֳמָרִים הַמְּיֻבָּשִׁים אֲנִי בּוֹחֵשׁ

בְּלִילָה שֶׁל אַגָּדַת יְלָדִים תַּמָּה עִם

אֵימֵי אַגָּדוֹת עָבָר בְּנֹסַח הָאַחִים

גְּרִים לְסַפֵּר לִי חַיִּים

שֶׁהָיוּ.

כְּמוֹ הַזְּקֵנִים הַיְשׁוּבִים מוּל מְדוּרַת הַשֵּׁבֶט לְגוֹלֵל

עֲלִילוֹת שֶׁהָיוּ אוֹ לֹא, אֲנִי יוֹשֵׁב לְבַדִּי אֶל מְדוּרַת

הַהֲבָלִים הַמְּפַצְפֶּצֶת קוֹרוֹת חַיִּים וְשִׁבְרוֹנֵי דִּבְרֵי

יָמִים, מַעֲלֶה כְּגֵרָה שְׁחוּקָה אֶת

אַגָּדַת הַהֶבֶל שֶׁל חַיַּי.

כִּמְכֻשָּׁף אֲנִי מַבִּיט בָּהּ מְרַצֶּדֶת כְּעַמּוּד אֵשׁ

הַהוֹלֵךְ-לֹא-הוֹלֵך לְפָנַי, קַיָּם-לֹא-קַיָּם,

מְתַעְתֵּעַ  סְחוֹר בְּמַעְגָּלִים –  וַאֲנִי,

הַמְּסַפֵּר,  מִתְקַשֶּׁה

לְהַאֲמִין.