שירת הלגונה

אֲנִי חוֹף נָטוּשׁ.
רְחוֹקָה מִקַּו הַמַּיִם
גּוּפִי מִתְנַדְנֵד בֵּין דְּיוּנוֹת חוֹל
לִבִּי מַצְמִיחַ עֵשֶׂב עָמִיד
בִּפְנֵי מְלִיחוּת
הַמִּלִּים הַמְּרַחֲפוֹת בַּאֲוִיר.

אֲנִי חוֹף סַלְעִי.
גַּלֵּי הַיָּם מַצְלִיפִים
מִלִּים קָשׁוֹת
מִתְנַפְּצוֹת עָלַי
עוֹמֶדֶת אֵיתָן גַּם בִּפְנֵי
אַבְנֵי חָצָץ וּבֹץ
שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא.

חוֹף סַחַף אֲנִי.
מֵהַיָּם עָפִים לְעֶבְרִי
חֶלְקִיקֵי מִלִּים רַכּוֹת
שׁוֹחֲקִים מְצוּקִים,
סוֹדְקִים קְשִׁיחוּתָם.
מִתְמוֹסֶסֶת בַּחֹל הֶעָנֹג
שֶׁל בָּנִים אֲהוּבִים,
חֲבֵרִים וַאֲנָשִׁים טוֹבִים.

אוּלַי אֲנִי לָגוּנָת חוֹף?
מִסְנֶנֶת בֵּין מִפְרָץ לַיָּם.
אַדְווֹת שׁוֹלְחוֹת מַתָּנוֹת קְטַנּוֹת
מִלִּים בְּעִפָּרוֹן מְחֻדָּד אוֹ בְּעֵט נוֹבֵעַ
מִלִּים מֻקְלָדוֹת אוֹ מְדַבְּרוֹת
חֲצוּבוֹת מִמַּעֲמַקֵּי תְּהוֹם
טוֹבוֹת כְּאַבְנֵי חֵן
מְהַדְהֲדוֹת כִּצְלִיל פַּעֲמוֹנִים
נוֹגְעוֹת בִּי כְּחִבּוּק אֵם.

וּבִימֵי סַעַר וְסוּפָה
פּוֹתַחַת אֶת תֵּבַת הָאוֹצָרוֹת
הַעֲמוּסָה בְּמִכְתָּבִים
פִּתְקִיּוֹת וְדַפִּים מֻדְפָּסִים
שֶׁנִּשְׁלְחוּ אֵלַי בְּגַלִּים
מַזְכִּירָה לְעַצְמִי שֶׁ

אֲנִי חוֹף אָהוּב.

שתיקת הדב

בְּתֹם נַפְתּוּלֵי הַלֵּב
נֶחְפַּזְתִּי לְהַתִּיר רֶסֶן
הוֹפַעְתִּי אֶצְלְךָ
אַיָּלָה שְׁלוּחָה.

רִפְרוּף עֵינֶיךָ
וּשְׁתִיקַת הַדֹּב שֶׁלְּךָ
חָנְקוּ אוֹתִי.
נִמְלַטְתִּי,
כִּבְדַת נְשִׁימָה.

כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ הָרְחָבוֹת
נִדְחֲקוּ לַקּוֹנְכִיָּה שֶׁלִּי.
בִּטְפָרֶיךָ אָחַזְתָּ בָּהּ,
אַךְ הִיא
הִתְנַפְּצָה.

גַּם מִלּוֹתֶיךָ הַמֻּקְפָּדוֹת
לֹא הֵטִילוּ קֶסֶם
עַל הַשְּׁבָרִים.

דַּמַּמְתִּי.