יוֹצֵא מֵהַמְּגֵרָה

אֲנִי כּוֹתֵב שִׁירָה.
כּוֹתֵב וְמַכְנִיס מִיָּד לַמְּגֵרָה.
בֶּטַח הַשִּׁיר הַזֶּה לֹא כָּל כָּךְ טוֹב,
אוּלַי אֲנִי בִּכְלָל לֹא יוֹדֵעַ לִכְתֹּב?

יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אֹמֶץ,
יִתְאַגְּדוּ הַשִּׁירִים שֶׁלִּי יַחַד.
יַחֲלִיטוּ הַיּוֹם הֵם יוֹצְאִים מֵהַמְּגֵרָה,
וְיוֹתֵר לֹא יִהְיֶה בָּהֶם פַּחַד.

כֻּלָּם יַגִּידוּ ״יָדַעְנוּ״,
וְ"הָיוּ סִימָנִים מַקְדִּימִים״.
הֵם כְּבָר לֹא יִהְיוּ רַק שֶׁלִּי,
אֶחְלֹק אוֹתָם עִם אֲחֵרִים.

וְעַכְשָׁו — כַּנִּרְאֶה זֶה קָרָה,
הַשִּׁירִים יָצְאוּ מֵהַמְּגֵרָה.
וַאֲנִי אֶחְשֹׁשׁ וְאֶרְגַּשׁ,
כִּי הַלֵּב שֶׁלִּי אֶצְלְכֶם,
מֻנָּח עַל מַגָּשׁ.

דִּירַת חֲמִשָּׁה חֲדָרִים

הַלֵּב שֶׁלִּי — דִּירַת חֲמִשָּׁה חֲדָרִים.
פַּעַם הָיִיתִי דִּירַת יָחִיד, כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן עֶשְׂרִים.
כְּשֶׁאִמָּא הִגִּיעָה,
הִתְרַחַבְתִּי אֲנִי.
הוֹסַפְתִּי לַלֵּב שֶׁלִּי,
חֶדֶר שֵׁנִי.
כְּשֶׁהִגַּעְתְּ אַתְּ,
בְּיוּנִי עֶשְׂרִים,
הַלֵּב שֶׁלִּי עָבַר,
לְדִירַת שְׁלוֹשָׁה חֲדָרִים.
כְּשֶׁהִגִּיעָה אֲחוֹתֵךְ וְלֹא הָיָה מָקוֹם,
עָשִׂינוּ שִׁפּוּץ רְצִינִי.
גִּלִּינוּ כַּמָּה אֶפְשָׁר לְהִתְרַחֵב,
(כָּכָה זֶה תָּמִיד בַּיֶּלֶד הַשֵּׁנִי).
אֲבָל הֲכִי הִתְרַחַבְתִּי כְּשֶׁהִגִּיעָה הַקְּטַנָּה,
דִּירַת חֲמִשָּׁה חֲדָרִים פְּלוּס גִּנָּה.

הַלֵּב שֶׁלִּי- דִּירַת חֲמִשָּׁה חֲדָרִים.