שועל אדום 
                    לאמא
 כְּשֶׁהֵבֵאת אוֹתִי לְכָאן
 – מָקוֹם אַחֵר, מִחוּץ לַזְּמַן – 
 רָאִיתִי שׁוּעָל אָדֹם
 חוֹצֶה אֶת הַמִּדְשָׁאָה הַמְּטֻלֶּלֶת
 בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת מְאֹד.
 הַצַּעַר סִמֵּא אֶת עֵינַיִךְ,
 הִקְשָׁה עָלַיִךְ לְהַאֲמִין בִּדְמוּתוֹ הַחוֹלֶפֶת. 
 הוּא פָּסַע, כְּרוּחַ אֲדֻמָּה כֵּהָה
 בִּדְמָמָה קַלָּה, כְּאִלּוּ כָּל חַיָּיו מֻתָּרִים לוֹ. 
 וַאֲנִי תָּהִיתִי מַה נוֹתַר לִי מֵחַיַּי שֶׁלִּי. 

  
 דרך הלביאה 

קֶרֶן אוֹר שַׁבְרִירִית נוֹגַעַת בְּעֵינַי 
 חוֹדֶרֶת אֶת שִׁכְבוֹת הָעֲנָנִים.
 אֲנִי מִתְמַסֶּרֶת לְפִתּוּיָהּ –
 פּוֹקַחַת אֶת הָעֵינַיִם
 מְרִימָה אֶת הָרֹאשׁ
 פּוֹרַעַת רַעֲמָתִי.