אָדָם
עֵת לַכֹּל – לֹא!
נֶחְפָּז לְיָמָיו,
בְּקֹשִׁי אֶת הַזְּמַן מְמַשֵּׁשׁ.
סָדוּר וְדָבוּר,
בִּשְׁנָתוֹ מִתְכַּסֶּה עַד תֹּם רַגְלָיו –
וּבֹקֶר חָדָש כְּבָר עָלָיו!

מְשׁוֹרֵר –
מֵאֵט בָּעִתִּים, בַּמַּרְאוֹת מְקוֹשֵׁשׁ,
מוֹהֵל בַּמִּלִּים, כֹּל אוֹת מְמָרֵק, הוֹפֵךְ וּמֵרִים,
וּבֵין הַמִּשְׁפְּטַיִם יוֹשֵׁב לִשְׁמֹעַ שְׁרִיקוֹת הֲדָרִים…