על ספרם של דן כנר ומאיה גז,  הוצאה עצמית   2025 | הציירת חוליה פיליפונה ארז

הספר של דן כנר ומאיה גז הוא חוויה שמזמנת לקוראים תיאטרון שמתרחש בטבע. שני הגיבורים שלנו, הסבא דני והילד יותי מצליחים לרגש אותנו בקונצרט של מפגשים צבעוניים במיוחד. האווירה בספר וצורת התקשורת בין הסבא לילד נראים כמו קשר נדיר, סוג של חוויה שהרגשתי כשקראתי את 'הנסיך הקטן'. הם יודעים להבין זה את זה בדרך שמזכירה מפגש בין אנשים בעולם אחר.
הילד יותי, כנראה קיצור של יותם, מגיע למפגש מיוחד עם הסבא, הפעם מפגש לשבוע שלם, לרגל יום הולדתו. יותי חוגג יום הולדת, וזו סיבה למסיבה. הכותרת של פרק זה "אצל סבא שבוע שלם, וההתרגשות בשיאה!".
נקודת המוצא של החגיגה היא היא 'הפזמון החוזר'. יותי אומר את המילים 'סבא, מתנה!' וסבא שכה אוהב לתת מתנות ליותי – וכמו שכתוב: "סבא מיד מוצא לו הפתעה".

התפאורה מושכת את הילד, הוא חש שהגיע אל עולם של פלאות. זה לא העולם המוכר, אל נשכח: אין מדובר בנוף אורבני רגיל. סבא דני 'גר בבית עם גינה, עצים, פרחים וערוגה'. לסביבה המרתקת הזו יש מעבר לכל אלה – חיוניות מיוחדת. גם סבא לא רגיל.
המבנה של הספר בנוי על הפתעות שחוזרות ונשנות – והקרוסלה המסחררת הזאת של ציפיות ומתנות מתמזגת עם טבע חי ומלא השראה: בּלוּטים של עץ אלון, עורבים, צמרות עצים, גשם פתאומי. אין כאן רגע דל. ויש גם הנאה מעולם הדומֵם – לא רק החי. אני מתכוון לגיבורים הכביכול מוצנעים, מהר מאד תגלו זאת. אי אפשר בלי הגיבורים המסתוריים של הספר כולו – כן, אלה המשקפיים של סבא. מה פלא שהם מופיעים על שער הספר.
המשקפיים של סבא הם לא רק דרך לתאר לנו כיצד משתקף העולם בעיני סבא, אלא גם חלק מאווירת המשחקים, שהופכת את החיים בגינה של סבא לגן של הרפתקאות. באמצעותם השיטוט בין עצי הגן ובעלי החיים, אנו חשים שהסבא והילד הם סוג של אורחים בעולם נשגב מבינתנו. כדי להשתלב בו צריך להיות קצת שונה מן העולם, ומה פלא שהסבא והנכד הם סוג של 'שטותניקים'. הם חיים את העולם בדרך מצחיקה ומשמחת. כך מארחים אותנו דן כנר ומאיה גז בחללו של עולם כה שובב וכה מקפיץ. זהו עולם קסום, שונה, מלא הפתעות, מרתק מאד, ריחני מאד. מעל הכול – מרפּדים הכותבים את הכתיבה שלהם באווירה של 'צחוקים' – וזו הופכת את הספר הזה לחגיגה של דפים קופצניים, הקוראים חשים את האווירה החמה, המקרבת, זו כתיבה שיש לה מגמה – סבא ונכד, העולם כה פתוח, ואנו כה קרובים אליהם. הם מתנהגים כשובבים. הפרשי הגילים לא מורגשים, שניהם יודעים להתחכם ולהצחיק. כל שיחה ביניהם היא סוג של תובנה חדשה.

יש בספר הזה מנהגים משונים, שחושפים את הקשר המיוחד בין השניים. הנה דוגמה.
"יש עוד משהו שיוֹתי אוהֵב מאוד: להוריד
לסבא את המשקפיים – ולהחבּיא אותם.
סבא קורא: מ-ש-ק-פ—ים1 מ-ש-ק-פ—ים!
הוא שולח ידים לפנים ומגשש בסביבה,
עד שיוֹתי סוף סוף מרכיב לו אותם בחזרה
ושניהם מתגלגלים מצחוק".

יש דמיון בין הציפייה של הילד להפתעות לבין החיים הנפלאים בחיק הטבע. כשֶיוֹתי מבקש מסבא 'הפתעה', הסבא אומר לו: "עץ האלון נתן לנו מתנה. אם ינַקר בו העורב, ימצא הפתעה – זרע טעים ומזין". מה לעשות זה עולם שכולם מפתיעים את כולם.
לסבא ולילד יש שפע של הרפתקאות – וצלילי המנגינות האלה שלובים ברקע של מחזוריות:
עונות השנה ונפלאות הטבע המקסים. המעבר מעונה לעונה הוא ההסבר להופעתו של הילד בבית הסבא. יותי הגיע לביתו של סבא, כשאנו עדיין בעונת הסתיו. סבא מכין אותנו לקראת השינויים הצפויים – אלה יגרמו לטלטלה הגדולה בעלילה:
"סבא אומר שבעוד שבוע, כשיוֹתי ישוב לביתו,
ילך גם הסתיו,
והחורף יגיע במקומו.
אחד הולך, אחר בא".
זו הכנה למפנֶה הגדול – ותזכרו היטב – כל דף יקפיץ אתכם לאיזה חילוף.

העונות מתחלפות – ההפתעות מטריפות

החורף מפתיע את שניהם, בא להחליף את הסתיו – וראו נא מה קורה לפתע:
"פתאום גשם מתחיל לזרזף. סבא מוריד את המשקפיים ומייבש את הטיפות".
שימו לב לפועל 'לזרזף' – ממש מתאים לאופי היצירתי של השניים, המילה 'זרזיפים'
הופכת כאן לפועל מיוחד.
הסבא קורא ליוֹתי לבוא אחריו והם מסיבּים לשולחן – וכרגיל, תמיד מגיעה הפתעה.
הנה כך מתחילה המהפכה הגדולה בעולם הקסום: משהו מתחיל לקרות ומאלץ את השניים, להיערך לעולם חדש.
"אבל רגע, איפה המשקפיים? סבא קורא בקול.
מ-ש-ק-פ—ים! מ-ש-ק-פ—ים!".
והכול כבר שונה. תמיד זה היה חלק מהמשחק של הסבא והילד,
אבל הפעם זה כבר לא משחק.
"אבל הפעם המשקפיים לא חוזרים".

הסבא מנסה להחזיר את עצמו לתבנית הרגילה של המשחקים וה'קונצים' – והוא מבקש מהילד:
"יותי, שוב החבּאתָ לי את המשקפיים?".
כאן העלילה, שבנויה על צחוקים והפתעות, מקבלת תפנית כביכול עצובה. יש גם חובה להתרגל לעולם קצת מאיים.
יותי נחרד. הוא רגיל להעלים את המשקפיים וכך הם משַׂחקים תמיד ב'נדמה לי' –
והפעם משהו מתהפך.
"סבא, הפעם זה לא אני!".
אל תשכחו, זה ספר לילדים, וראו נא את התגובה של הילד בצד החרדה והפחד,
עדיין הוא חי באווירה של ילד שובב וצחוקים.
סבא שלו כל כך מצחיק בלי משקפיים!"
הוא רוקע ברגליים, הוא מנופף בידיים. יותי צוחק, אבל אז הוא מתחיל לדאוג".

..היינו מצפים שהילד מודאג שסבא סובל, שסבא חרד שהוא ייפול אבל, בספר שנשען על הומור ומבט משועשע, יותי חושב אחרת: 'בלי משקפיים איך סבא ימצא הפתעות? איזה מין יום הולדת יהיה לו בלי מתנות?'.

להתמודד עם המערבולת – כחיים בתוך משחק כמובן, זו עלילה, שיודעת לסחוף ילדים שמחפשים מציאות מטלטלת. המציאות מזמנת לנו שינויים, שיוצרים 'מערבולת'. סיפור המשקפיים הנעלמים פתאום מכניס זרזיפי גשם פתאומי לתוך העלילה. אכן כן, זו הדרך להציג בפנינו את המצב הרגיל. בשגרה התזזיתית שלהם הם ידעו לזרום בחיוך וכך צפינו בהם, ראינו כיצד הסבא והילד משעשעים זה את זה.
לא נחשוף את כל פלאי העלילה – אבל כמו בעלילה שיודעת להיות מטריפה – אנו מגלים כל פעם שמשהו מתרחש, ותמיד יש היערכות מרגשת, השניים יודעים לצאת מכל שלולית או
תפנית במציאות המתחדשת. כשהסבא נותר ללא המשקפיים שאבדו, הוא נאלץ להתמודד עם מערבולת אחרת, ואנו פוגשים אותו, כשהוא במשקפיים הישנים.

"ביום שני סבא מרכיב משקפיים ישנים
הרוח מערבלת את צמרות העצים,
יותי מפחד שסבא ייפול,
הרי עם המשקפיים האלה
הוא לא רואה טוב במיוחד".

מפתיע, אבל גם בתוך האווירה הקופצנית – מצליחים הכותבים לשרבּב בתוך המציאות הצבעונית גם התכתבות עם הספרות הקלאסית.

"מתעופפת יונה לבנת כנף,
מנמיכה עוף ומתיישבת על ענף.
היא שומטת מפיה זרד עטוף עלים,
ויותי מרים,
"עלה של זית זה סימן טוב".
מהמהם סבא,
"בעיקר כשהוא מתנה מיונה".
ההופעה של הגשם מקבלת משמעות. הגשם אכן גרם לאובדן המשקפיים – ואנו חשים לאט לאט שיש כאן תובנה מעבר לדברים. יש הדהוד של המבול. הנה מופיעה התכתבות עם היונה של נוח, כאשר היא מגיעהֶ עם עלה טרף בפיה, בספר בראשית.

במחזוריות הסיפורית המרתקת, יש ציפייה סמויה שהמבול ייפסק, שהגאולה תגיע תיכף.
לילד יותי יש עדיין פחד. אובדן המשקפיים שהיו בסיס למעשי קונדס הופך להיות לנושא
שמטלטל את עולמו הקליל. כל העלילה עד כה הורכבה ממשקפים ומתנות – וכמובן, מהפתעות. האם המציאות יכולה להשתנות?
יותי קצת חושש, מתי הכול יגיע לסוף הטוב?

"אבל יותי עדיין מוטרד, יום ההולדת שלו מתקרב,
מה אם סבא לא ימצא לו שום הפתעה?".

הספר של דן כנר ומאיה גז הוא די מיוחד בספרות הילדים. יש בו דרכים שונות לשלֵֵב הומור ושפה משחקית, מעשי שטות, מצבים אבסורדיים. הכותבים מאוהבים בגיבורים שלהם. הדרך המיוחדת, שבה דן ומאיה בונים עלילה כה מיוחדת – והיא אכן מעידה על יכולתם לשאוב בחוכמה יסודות מספרים שקדמו לה. השניים יודעים לשאוב צימוקים ושקדים מספרות העולם: כך מהדהד באוויר העולם סיפורו של דוקטור דוליטל, למשל. העלילה משלבת בעלי חיים, חיות מחמד, זה מקום שאין בו מחיצות ומשובבת מאד ההתקרבות בין כל החיים בעולם זה. האווירה נבנית גם מן האקלים החברתי וגם משינויי האקלים בכלל. כך למשל, היחס לעונות המתחלפות או ליונה המעניקה מתנה. בכתיבה המבריקה תמצאו רוח מרעננה שמעצימה את העולם הפסטורלי הזה. אנו מתרוצצים בנחת ובחיוך בעולם חיוני, שיודע לנסוך בַּגיבורים חיים של שמחה וקרבה – הכול בטעם של טבע. גם בספר זה כמו בספר 'דוקטור דוליטל' מנחילים לנו תובנה, שיש מזור ומרפֵא לעולם של עצים ובעלי חיים. אפשר לשאוב קסם ותעצומות נפש מקִִרבת הלבבות בטבע, מהבנת עולם החי והצומח.

הבנת עולם החי והצומח
הגיבורים הקלסיים של ספרי הילדים מהדהדים ברקע. עליסה בארץ הפלאות יודעת לחצות דלתות ולגלות לנו עולמות נפלאים – ומשהו מן המסורת הזו חלחל לעלילה של דן כנר ומאיה גז. לא נספר את כל העלילה, לא נחשוף את רגע ההתרה לאחר שהמשקפים נמצאו. נסתפק במחמאות לכותבים, שלמדו מהקלאסיקה של ספרות הילדים לקָרב לבבות לעולמות של גיבורים השואבים שמחת חיים מן העולם הפסטורלי, שואבים חוכמה מאותו גן עדן אבוד, שכולנו קצת שכחנו.
אנו קופצים בין הדפים, בין פלאי היקום המסתורי הזה, וההרגשה מרחיבה את הלב:
כמה יופי יש בחיים האלה, כמה נחמה יש בדרך, שבה אנו סופגים מַטעמים ומוסר השכּל מֵהבנת בני אנוש, מהבנת עולם החי והצומח. אם סבא לא ימצא את ההפתעות, אל תדאגו – דן כנר ומאיה גז ידאגו לכך…

צילום דן כנר: תפארת חקק