נעים להכיר – גלעד כהנא
מוזיקאי, סופר, אומן ויוצר רב תחומי. סולן להקת ג'ירפות ובעל קריירת סולו ענפה. זוכה פרס מפעל הפיס לאמנויות ולמדעים על שם לנדאו וזוכה פרס אקו"ם למחבר השנה.
"טוב שאבא קיבל סרטן", ספרו הרביעי, יצא בנובמבר 2025 בהוצאת 'יצירה עברית'.
- למה אתה כותב? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?
אני כותב בעל כורחי מאז שאני זוכר את עצמי. לא ראיתי בכתיבה סוגה עילית. לא רציתי להיות אומן. אבל היד פשוט כתבה וכתבה וכתבה. כל החדר תמיד היה מלא פתקים ודפים שהצטברו לערמות שלבסוף הפכו לספרים.
מעולם לא החלטתי לכתוב ספר. זהו ספרי הרביעי ועדיין לא יצא שהחלטתי מראש, כל אחד ואחד מהם נכתב פשוט כי היו סיפורים שהופיעו והיה עלי להוריד אותם לכתב.
עם השנים התגבש לו חוק שאני מכבד, אם מגיעה לך מתנה, תמיד תקבל אותה. תמיד, בכל מצב, גם כשלא נוח, גם כשלא מתאים, גם כשזה נוגד את האינטרסים שלך כביכול.
אם קיבלת משפט, רעיון, צמד מילים, דמות, דיאלוג…תתעד אותו מיד, אחרת הוא יתפוגג כמו חלום שלא תועד, כזה שזכרת בבירור ביקיצה ושכחת חמש דקות לאחר מכן.
אם לא תקבל את המתנה, הבאה לא תבוא בקרוב.
- באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאתה יודע לכתוב?
התחלתי לכתוב בגיל שלוש וחצי ובגיל ארבע סיימתי את "ספרי" הראשון. ספר בן ארבעה דפים על קן נמלים שחקרתי בגינה. מאחר והיה לי קשה מאוד לכתוב צרפתי מספר איורים די גדולים. הדקתי בפינה ודפקתי על דלת משרדו של אבי. "מה?" ענה בקול הנמוך שלו, משדר גם שהוא עסוק וגם ממש עסוק. 'אני חייב להראות לך משהו, זה חשוב' אמרתי. הוא פתח את דלתו עם מבט עמוס ספק. אמרתי לו שכתבתי ספר ושאני מבקש שהוא יקרא. פניו התחלפו בפליאה, הוא הזמין אותי למשרדו וישב לקרוא. כשסיים הישיר את מבטו אלי בגאווה ואני הבטתי בו חזרה בלי למצמץ, שידרתי: אני לא פחות ממך.
- באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופר?
לפני שיצא הספר הראשון שלי גנזתי שלושה ספרים, אני משער שהכאבים הבוערים על כך ששלושתם לא ראו אור, שימשו כמעין 'צירי לידה' להגדרתי כ'סופר'.
4. קח אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך?
הכתיבה שזורה אצלי בכל פעולות היומיום. רעיונות, משפטים, דמויות מופיעים כל הזמן ואני נדרש לתעד אותם. כשאני כותב סיפור ונדרשת ישיבת כתיבה ארוכה מול המחשב זה קורה כמעט רק בלילה, כשהעולם עובר להשתק. כתיבת שירים, לעומת זאת, שונה בתכלית. הרבה שירים פורצים בזמן שאני באולפן, פותח מיקרופון ומתחיל לשיר, המילים פשוט מתגלות. מודה שזה מרגיש לי כל פעם מחדש כמו נס. עם זאת אני גם מודה שאני מצפה לנס הזה יומיום.
- איפה אתה כותב, תאר לנו את סביבת העבודה שלך?
יש לי כמה סביבות עבודה. כשאני כותב סיפורים או תסריטים, טקסטים ארוכים ומובְנים, אני עובד על מחשב בסלון. מאחר וזה חלל פעיל לכל המשפחה, זה קורה כמעט רק בלילות.
באולפן אני כותב שירים, דיאלוגים, רעיונות ומכתמים.
סביבת עבודה חשובה נוספת היא הרחוב. אני הולך כל יום שעה. בזמן ההליכה נוצר סנכרון די מידי בין הרוח לחומר וזה זמן טוב לפיצוח שאלות, פיתוח דמויות ויציאה מן הבוץ. את הספר החדש בעצם סיימתי ברצף של עשרות הליכות. כתבתי אותו במשך שנים אבל הדיוקים של הסוף קרו במהלך ההליכות.
- מה או מי גורם לך השראה?
הכל. כאב בלתי נסבל. הרף של אושר. בניין מכוער. עץ חכם. ילדה ששואלת שאלה. זקן שצורח עליך. גויאבה. מחסור במין. עודף של מין. לילות בלי שינה. חלימה מוגברת. נדמה לי שכל עוד אתה מקפיד לא להישאר באזור הנוחות שלך ההשראה לא תיפסק.
מחנכים אותנו שיש חוויות טובות ויש רעות. הכואבות מוכרות כרעות. הלא נעימות מוכרות כרעות. אבל בעצם ליוצר אין חוויה שלילית, כל חוויה יש לה ערך אבסולוטי חיובי. מאחר וכל חוויה מביאה איתה פרטים, שטף של פרטים, רגשות ורחשים שאחרת לא היה מתגלה לנו. כל חוויה באשר היא מרחיבה את המנעד של יכולת ההזדהות שלנו.
בעולמו של יוצר, טוב או רע, הכל טוב.
- מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב?
שובע.
- האם הכתיבה שלך מתחילה מהדמויות או מהעלילה, ואיך אתה מפתח הלאה?
כל מקרה לגופו. בספר החדש לדוגמא, סיפור אחד נולד מדמות שהופיעה לי פתאום בזמן צילומים לסרט 'סיפור על אהבה וחושך' ששיחקתי בו. באותו בוקר איפרו אותי, סידרו לי שיער, הלבישו אותי בחליפה חומה ומשקפיים משנות החמישים, ובזמן שאני מביט במראה, באיש המוזר הזה שאמור להיות אבא של עמוס עוז, פתאום פרץ מונולוג של אדם בשם מר ברג. אדם קר, אכזר עם פתולוגיה אנטיסוציאלית ושבמקרה דובר אנגלית. הדמות הזו הולידה את הסיפור "מר ברג" שמופיע בספר.
סיפור הנושא של הספר 'טוב שאבא קיבל סרטן' הוא סיפור אוטוביוגרפי על תקופת בה ליוויתי את אבי בטיפולי הכימותרפיה שלו. אז במקרה הזה הכתיבה החלה מהחיים עצמם, הכל כבר היה, הדמויות, העלילה, אבל מה שבאמת הזניק את העבודה עליו היה בכלל ניסיון להפוך אותו לתסריט.
סיפור יכול להיוולד בדרכים רבות. מהשם של הסיפור שפתאום מופיע, ממשפט שמסיים את הסיפור, מחלומות, מראומה שעם הזמן הופכת למיתולוגיה… זה אינסופי. חשוב רק לזהות את הרגע הזה שסיפור מגיע, יש לו משקל סגולי, כמו כוכב לכת שהתכווץ לכדי נקודה שממנה יתפרץ לו יקום.
- איך אתה יודע שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?
יש רגע כזה, כמו שקודם דיברנו על לזהות את רגע הלידה, כאן זה לזהות את הרגע שהילד מוכן לצאת מן הבית. וזה דורש הקשבה אחרת. כשסיפור גמור אני חש את זה כל כך חזק שאני כמעט שומע צליל, מעין 'פינג' (ויבראטו קל) קטן ודק, אבל חד משמעי, וזה מוכן. אתה קורא ואין לך מה להוסיף, אין לך מה לגרוע, אתה מרגיש שאסור לגעת. זהו. זה הזמן להעביר הלאה.
- אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?
קשה לי לקרוא לזה סיכונים. אני מאמין שביצירה צריכים להיות חופשיים באופן מוחלט ולכן זה נראה לי כמעט מובן מאליו לנסות להמציא את הגלגל כל יום ולפרוץ את המעטפת שלך. מה שכן, ככל שאתה מותח את המעטפת של המגבלות שלך יותר, על בסיס קבוע, מתוך סקרנות, רצון להבעה חדשה ותנועה מתמדת, אז המעטפת ממשיכה להתרחב, כך שכל פעם אפשר להרחיק לכת עוד יותר.
- מהם החלקים שאתה הכי אוהב והכי פחות אוהב בתהליך הוצאת ספר לאור?
הגהות. הגהות. הגהות. הגהות. הגהות. הגהות. הגהות. הגהות. הגהות.
- אילו ספרים או סופרים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?
כשהייתי ילד במקסיקו סיטי, בגיל שש ננעלתי בחנות קומיקס, ישבתי וקראתי בשקט ואיכשהו המוכר נעל את החנות בלי לשים לב שאני שם. עד שמצאו אותי הספקתי לעבור מאזור הקומיקס של הילדים לקומיקס של המבוגרים. הארדקור.
זה מאוד השפיע עלי.
- האם ואיך אתה עושה שימוש כסופר במדיה החברתית?
במדיות החברתיות יש הזדמנות לשתף טקסטים בזמן אמת, מקטעים, משפטים, רגעים. מאחר והקשב נמוך והזמן קצר אני מתייחס לבמות האלה כפלטפורמות לכתיבה מזוקקת, אפשר שירים קצרצרים, אפשר שורה או פיסקה מסיפור, אפשר משפט שיצא בהופעה אתמול, דיאלוג קצרצר. זו כתיבה אחרת בגלל קוצר היריעה שלה. מגבלות הן תמיד דבר משחרר. כמו מנסרה שדרכה אתה מעביר את האור הלבן כדי לפרק אותו לצבעים.
14. אילו תגובות אתה מקבל מקוראים?
סיפור הנושא של הספר החדש 'טוב שאבא קיבל סרטן' מקבל תגובות מאוד חזקות. בעיקר אנשים שאיבדו הורה מאוד מזדהים ויש חיבור גדול. בסיפור, אני מספר לאבי שאמרתי לאחותי ש'טוב שאבא קיבל סרטן', הוא שאל אותי מדוע אני אומר דבר כזה, והסברתי לו שבזכות המחלה יצא לנו להתחבר מחדש באופן שלא היה קודם לכן, מאחר ובעקבות המחלה אנחנו מבלים כל כך הרבה שעות כל יום, רק שנינו, הקללה של הסרטן הפכה לברכה.
- על כמה פרויקטים אתה עובד בו זמנית?
כשאני כותב ספר, אני לא עובד על ספר נוסף. אני כותב שירים לעצמי, לאחרים, תסריטים, סאטירה וכו', אבל לא ספר.
- מה אתה עושה כאשר אתה לא כותב?
שר, מנגן, כותב שירים, מקליט, מצטלם, מקלז', שניצל (עוף וטופו) ואהבה.
- על מה אתה עובד עכשיו?
אלבום סולו, הופעה חדשה ושירים חדשים עם ג'ירפות, התחלתי עבודה על תערוכה חדשה, עונה חדשה ל'מה שתגידו' וזומם סרט נוסף.
תגובות