נהרה

לוּ נֵדַע
לָשֵׂאת עַל פָּנֵינוּ
אוֹתָהּ נְהָרָה שֶׁל פָּעוֹט
בְּצַעֲדוֹ הָרִאשׁוֹן.
אֶת אֹמֶץ עֲזִיבַת
הַתֶמֶךְ,
אֶת גְּבוּרַת הֲרָמַת
הָרֶגֶל
מֵהַהֶרְגֵּל,
אֶת הַמִּבְטָח
בְּמוּצָקוּת הַמִּדְרַךְ,
אֶת הַתְּקוּמָה מִן הַנְּפִילוֹת
וְאֶת הָאושֶׁר הַשָּׁלֵם 
שֶׁבְּצַעַד
אֶחָד,
קְטַן מִדּוֹת.

על סף אלול

בּוֹא אֶל הָאֱלוּל
וְהוּא רֵאשִׁית כָּל הַפְּתָחִים.
עֲמֹד עַל הַסַּף
כְּתִינוֹק יְחֵף כַּף.

בָּטֵל מֵעָלֶיךָ עִטּוּפֵי נַפְשְׁךָ
הָסֵר מַשְׂכִּיּוֹת כָּזָב
הַשְׁלֵךְ כְּסוּתְךָ
שְׁפַל כְּעָנִי
שַׁל מֵעָלֶיךָ מִלּוֹת הָאֲנִי
לְחַשׁ בְּהֶרְכֵּן רֹאשׁ "הִנְּנִי"

וּבְעֶרְיַת הַנֶּפֶשׁ
שְׁפַל, כְּרַע
הִתְפַּלֵּל.
דַּע!
בְּפָנֶיךָ הִנְּךָ עוֹמֵד.