נֵזֶר

שָׁנִים לֶאֱהֹב אוֹתְךָ
וְהֵמָּה כְּיָמִים אֲחָדִים.

עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי אֶתְהַלֵּךְ
לֹא אַבְהִיל אַהֲבָתִי מֵרִבְצָהּ,
בְּגֵו מָתוּחַ אֶפְסַע
כִּי נִזְרָהּ עַל רֹאשִׁי נִשָּׂא.

מָה מְעַטִּים בְּנֵי אֱנוֹשׁ
אֲשֶׁר נֵזֶר כָּזֶה לְרֹאשָׁם.

מְעַטִּים
אֲשֶׁר נֵזֶר כָּזֶה לְרֹאשָׁם.

הָאַהֲבָה שֶׁאַחֲרֵי הָאַהֲבָה

הָאוֹהֲבִים עַל הַסַּפְסָל
שֶׁיָּשְׁבוּ חֲבוּקִים וּנְשׁוּקִים
כִּמְעַט שֶׁהֶעֱלוּ עַל פָּנַי
הַתְנָיָה שֶׁל גַּעְגּוּעַ,
אֲבָל אָז אָמַרְתִּי:

"רֶגַע,
יֵשׁ לִי,
גַּם לִי יֵשׁ,"

וְשָׁלַחְתִּי יָד
לָגַעַת
בַּעֲגִילֵי הַזָּהָב הַנֶּחְמָדִים
שֶׁהֶעֱנַקְתָּ לִי בְּיוֹם נִשּׂוּאֵינוּ,
שֶׁמַּחְלִיפִים כְּבָר שָׁנִים
אֶת עֲגִילֵי הַחֲרוּזִים,
שֶׁקָּנִיתָ לִי
אָז
בָּעִיר הָעַתִּיקָה.