מזמור לגדילה

לוּ יָכֹלְתִּי
לִרְאוֹת אוֹתָךְ מִתְעוֹרֶרֶת שׁוּב,
הָיִיתִי מַבְדִּילָה
בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.

מִן הַשִּׁכְחָה הָעַצְמִית שֶׁלָּךְ
לְשֶׁלִּי
עוֹד נוּכַל לְהַחֲלִיף רְגָעִים נְדִירִים
בַּאֲחֵרִים:
דִּמְעָה אַחַת צוֹחֶקֶת שֶׁלָּךְ,
צְלִילוּת דַּעַת מֻטֶּלֶת בְּסָפֵק שֶׁלִּי.
לוּ רַק יָכֹלְתִּי
לְכַסּוֹת אוֹתָךְ שׁוּב
הָיִיתִי מַחֲזִיקָה בְּיָדֵךְ
וּמַרְגִּישָׁה בְּחֻמֵּךְ מִתְפַּשֵּׁט
בְּעוֹדֵךְ נֶעֱלֶמֶת אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה
בְּשַׁלְוָה מְתוּחָה וּתְלוּיַת שָׁעוֹת
כְּפִי שֶׁהִיא
תְּלוּיַת רֵעַ.

וְהָיִיתִי יוֹדַעַת:
הַהִתְבַּהֲרוּת עוֹד תָּשׁוּב
לְהָצִיף אוֹתָךְ קְדֻשָּׁה אַחֶרֶת,
כְּפִי שֶׁאַתְּ וַדַּאי מַרְגִּישָׁה
כְּשֶׁדִּמְדּוּמֵי עַרְבַּיִם שָׁרִים לְשׁוּבֵךְ,
מְזַהִים אֶת פָּנַיִךְ.
הָעֲנָנִים נִפְקָחִים.

אֲנִי קַשּׁוּבָה כַּחֲשֵׁכָה
מִתְרוֹמֶמֶת מֵעַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח
בְּטֶרֶם אוּכַל לִרְאוֹת אוֹתָךְ מְאֹהֶבֶת,
אֵדַע –
הַטֶּבַע מִתְעוֹרֵר
לֹא רַק בְּעֶזְרַת הַנִּצָּן.

*

הָעוֹנָה לְעוֹלָם לֹא תִּגְוַע
לֹא תִּשְׁקַע בַּגְּשָׁמִים הַיְּבָשִׁים.
שְׁעוֹן הַקַּיִץ מֵמֵס לְחֵיקוֹ
טִפּוֹת חֹרֶף.

חוֹל וְעוֹד חוֹל נִשְׁפַּךְ,
אֲבָל הַזְּמַן לֹא מְצַיֵּת.
מַשֶּׁהוּ, פְּנִימִי מְאֹד וְקָדוּם, חֲסַר-שֵׁם
נִשְׁבַּר בָּךְ.
הַהַחְלָמָה שֶׁלָּךְ עוֹד פּוֹעֶמֶת
תַּחַת סִדְרֵי עוֹלָם הָרוּסִים.

וּבֶאֱמֶת, אַתְּ חַיָּה,
אֲבָל לֹא מַצְלִיחָה לְהִזְדַּקֵּק פָּחוֹת.

אַתְּ אוֹסֶפֶת אַתְּ כֻּלֵּךְ
לִתְפִלָּה אַחֲרוֹנָה
אֶל הַקַּרְקַע תַּחְתַּיִךְ,
אֶל חֲצִי הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹמֶרֶת עָלַיִךְ
קַטְלָנִית מִמַּלְאָךְ, נֶאֱמָנָה
יוֹתֵר מֵהַזְּמָן עַצְמוֹ.