לֹא מְחַכָּה יוֹתֵר לְשׁוּם 
סִימָן
מֵיטִיב בִּי הַמֶּרְחָק
הָאֲמִתִּי.
כְּשֶׁנּוֹשֶׁבֶת בִּי תִּקְוַת שָׁוְא,
מִנֶּגֶד מְשִׁיבוֹת רוּחוֹת הַסְּתָו.
אִי הַוַּדָּאוּת הוֹפֶכֶת
לְהִתְעוֹרְרוּת,
בְּלִבִּי צִפּוֹר חֹפֶשׁ מְקַנֶּנֶת.
הַשָּׁמַיִם זְרוּעִים זִקּוּקֵי כּוֹכָבִים,
פְּתוּחִים שַׁעֲרֵי הָרַחֲמִים.
הָלַכְתִּי לָאִבּוּד בַּדֶּרֶךְ
אֵלֶיךָ,
אֲפִלּוּ הַיָּרֵחַ הִסְתִּיר חִיּוּכוֹ.
מַזְמִינָה אֶת עַצְמִי
מֵחָדָשׁ,
לִבְנוֹת בְּתוֹכִי בֵּית מִקְדַּשׁ.