לילה לבן 

בְּלַיְלָה לָבָן אֶחָד
הִקְשַׁבְתִּי לְהַלְמוּת לִבּוֹ שֶׁל הָעוֹלָם.
הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁהוּא מִתְרַחֵק מִמֶּנִּי
וְחַשְׁתִּי אֶת כָּבְדּוֹ שֶׁל הַזְּמַן
זוֹחֵל בֵּין אֵיבָרַי הַלּוֹהֲטִים
וּמַקְפִּיאָם. 
לֹא נִסִּיתִי לְהֵרָדֵם, הַחֲלוֹמוֹת
הִפְחִידוּ אוֹתִי, כְּמוֹ אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת
הַנֶּעֱרָמוֹת לְנֶגֶד עֵינַי.

בְּלַיְלָה לָבָן אֶחָד
צָפִיתִי בְּאוֹר הַלְּבָנָה נִשְׁפָּךְ עַל גַּג בֵּיתִי
וּבִקַּשְׁתִּי כָּמוֹהָ לְהִתְחַבֵּא וּלְהֵחָשֵׂף
בְּמַחֲזוֹרִיּוֹת קְבוּעָה
וְלָנוּעַ, לָנוּעַ אֶל הַגֵּאוּת
וְאֶל הַמָּקוֹר הָאֲמִתִּי שֶׁל הָאוֹר.

הבוקר עולה

הַבֹּקֶר עוֹלֶה וּמְכַסֶּה עַל לַיְלָה הוֹמֶה. חֹם הַגּוּף עוֹד אוֹצֵר מַגַּע יָד מְלַטֶּפֶת. רַעַד נִפְלָא מְעוֹרֵר מֶתֶק זִכָּרוֹן חַי. הַאִם לָגַעַת בְּלִבַּת הַדְּבָרִים אוֹ לְהַנִּיחָם. מַשֶּׁהוּ נִפְרָם בְּעוֹד מַשֶּׁהוּ אַחֵר נִרְקָם. הַשְּׁאֵלָה מִתְמוֹסֶסֶת אֶל הֶחָלָל וְנוֹתָר שֶׁקֶט רַךְ וּמְקַבֵּל. אֵין מָקוֹם שֶׁלֹּא נִפְעָר בּוֹ סֶדֶק, הַפְשָׁטָה שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הַמְבַקֶּשֶׁת לְהִתְמַזֵּג בַּלֹּא נוֹדָע. הָיִיתָ שָׁם כְּשֶׁהַלַּיְלָה שָׁר אֶת שִׁירוֹ, וְאָז שְׁתִיקַת אוֹר מִתְגַּלֶּה בֵּין גּוּף לְגוּף.

*השירים מתוך ספר שיריה השישי של טלי וייס, "דבר מה נעלם" (עמדה, 2021)