מיהם משוררי הדלות וסופריה?

(תקציר המאמר של עלית קרפ שפורסם ב-14.8.20 ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/blogs/alitkarp/BLOG-1.9069556)

המשבר הכלכלי הנוכחי מעלה תהיות לגבי כתיבת העוני והדלות בספרות. מעניין כי רבים מהאומנים שכתבו על העוני התעשרו בזכות כתיבתם עליו.

בספרות העברית כותבי הדלות המפורסמים היו ביאליק ושלום עליכם. שירו של ביאליק, "אמי זיכרונה לברכה", מתאר את העוני שהיה מנת חלקה לאחר שהתאלמנה:

בָּדְקָה וּמָצְאָה עוֹד, מַעֲשֵׂה נִסִּים, שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת –
“הֲלֶחֶם אִם נֵרוֹת?” – פָּסָחָה,
רָצָה וַתָּשָׁב, וּבְיָדָהּ הַצְּנוּמָה מַשְׂאַת הַקֹּדֶשׁ:
שְׁנֵי נֵרוֹת הַבְּרָכָה.

שלום עליכם מספר על מאמציו הכושלים של אליהו, אחיו של מוטיל בין פייסי, להתפרנס, כשבין רעיונותיו המוזרים הם ייצור קבס (מין משקה), דיו ורעל עכברים.

אך גדול סופרי הדלות הוא ככל הנראה צ'ארלס דיקנס. אביו של דיקנס הסתבך בחובות והושלך לכלא יחד עם משפחתו. דיקנס בן ה-12 כבר עבד במפעל לייצור משחות נעליים. כשאמו קיבלה ירושה ושיחררה את משפחתה מהכלא, היא לא שיחררה את דיקנס הצעיר מעבודתו בבית החרושת. צ'רלס לא סלח לאמו, ובספרו "דיוויד קופרפילד" הילד שנשלח לבית החרושת ניצל הודות לטוב לבה של דודתו.

בבגרותו, דיקנס העיתונאי ביקר את השלכות המהפכה התעשייתית על החברה באנגליה. ספריו "אוליבר טוויסט" ו"תקוות גדולות" עוסקים גם הם בעוני ויתמות.

בצידה השני של תעלת למאנש, ויקטור הוגו נחשב לסופר העוני הגדול ביותר. גיבור רומנו המפורסם "עלובי החיים", ז'אן ולז'אן, נידון לחמש שנים בכלא בגלל גניבה של כיכר לחם, אותה גנב כדי להאכיל את ילדי אחותו הענייה.

מעניין כי הקלאסיקות העוסקות בעוני, כגון "טוביה החולב", "דיוויד קופרפילד" "אוליבר טוויסט" ועוד, זכו לפופולאריות רבה, עובדו לקולנוע, לתיאטרון, לטלוויזיה ולמחזות זמר, ובכך גאלו את כותביהם ממעגל העוני.