כשְּבנִּיְמִָינהָ / כְּשֶׁיָּרַד הַגֶּשֶׁם
כשְּבנִּיְמִָינהָ
כשְּבנִּיְמִָינהָ
וַאֲנִי הָיִינוּ בְּנֵי חָמֵשׁ,
גַּרְנוּ בִּשְׁכֵנוּת בִּרח' וַיְצְמַן
בִּרְחוֹבוֹת.
היָתְָה להָּ
צַמָּה קְטַנָּה,
שְׁחוֹרָה.
הִיא הָיְתָה
חַכְלִילִית וַחֲסוּדָה,
חִיּוּךְ טוֹב הָיָה שָׁפוּךְ
עַל פָּנֶיהָ
ובּכְל מִפגְשָּׁ
הִבְהבֲה אַהבֲתָהּ אֵליַ
כְּמוֹ שְׁנֵי נֵרוֹת
מוּעַמִּים.
כְּשֶׁיָּרַד הַגֶּשֶׁם
כְּשֶׁיָּרַד הַחֹשֶךְ
טִיַּלְנוּ בְּמוֹרַד הַגָּן
הַנּוֹשֵׁק לַיָּם.
רוּחַ הַיָּם נִפְּחָה
אֶת חלֻצְָתִי
וּפָרְעָה אֶת שַׂעֲרוֹתַיִךְ.
מוֹעֶדֶת כְּנֶגֶד גּוּפִי
בְּעֶטְיָהּ שֶׁל הָרוּחַ,
יָרַדְתְּ בְּעִקְבוֹתַי בְּמַדְרֵגוֹת־הָאֶבֶן,
מַעֲדִיפָה בְּגִין אֵיזוֹ גַּחֲמָה נְטוּלַת־שֵׁם,
לֹא לְהֵעָזֵר
בְּיָדִי הַמּוּשֶׁטֶת.
תגובות