"כָּאן לָחַמְנוּ יַחַד עַל צוּקִים וְטֶרֶשׁ
        כָּאן הָיִינוּ יַחַד מִשְׁפָּחָה אַחַת." (חיים גורי)

עָלִינוּ עַל נָתִיב מְסֻכָּן.

פְּלִיטוֹת־פֶּה מִשָּׁם וּמִכָּאן

גּוֹזְרוֹת עַם פָּלִיט לִגְזָרִים.

לַחְשֹׁב אַחֶרֶת

וְלִזְכֹּר בְּרִית מְפֹאֶרֶת

קִבְּצָה אוֹתָנוּ מֵהַפְּזוּרָה

אֶל הַבַּיִת הַמְּשֻׁתָּף.

עֵת לִקְבַּרְנִיטֵי־הַבַּיִת,

עַל כָּל חֲדָרָיו,

לָסֹב אֶל הַשֻּׁלְחָן

לִסְלֹל שְׁבִיל שִׂיחַ מְשֻׁתָּף.

"אֶת אַחַי אֲנִי מְבַקֵּשׁ"

הִתְעַלָּה יוֹסֵף עַל פִּצְעֵי עָבָר

בָּעֵת הַזּוֹ – כָּל מַנְהִיג הוּא יוֹסֵף

לָסֹב עִם אֶחָיו

וְלֹא נִפֹּל לַבּוֹר הַנִּפְעָר