יוֹסֵף שֶׁהָיָה חָבוּק בִּזְרוֹעוֹת הַמַּלְאָךְ
נָשָׂא מַבָּטוֹ אֶל תּוֹךְ עֵינֵי הַשָּׁמַיִם וְנַפְשׁוֹ
נִשְׁאֲבָה מַעְלָה הַרְחֵק מֵעֵבֶר לָעֲנָנִים וָהָלְאָה
נַפְשׁוֹ שָׁאֲבָה אוֹר אֶל תּוֹכָהּ אֲשֶׁר לֹא יָדְעָה
וְהֵחֵלָּה רוֹנֶנֶת שִׁירָה. כָּל הַשָּׁמַיִם מָלְאוּ
שִׁירָה. הוּא לֹא יָדַע אִם קוֹלוֹ הָיָה זֶה
אוֹ אִם הִצְטָרְפוּ אֲחֵרִים לָרִנָּה
אַךְ נִשְׁמָתוֹ הִתְמַלְּאָה בִּפְלִיאָה
וּמִלִּים זָרְמוּ אֶל תּוֹךְ הַנְּגִינָה
אַךְ הִיא נֶעֶלְמָה, אָכֵן גַּם הַנְּשָׁמָה
הֵחֵל לָחוּשׁ בְּצִמְצוּם אִטִּי כְּמוֹ
אֲשֶׁר לְרַגְלֵי הַמַּלְאָךְ

***

הַמַּלְאָךְ הֵחֵל לְהַבְחִין בִּתְזוּזָה
בְּנוֹפֵל הָאַפַּיִם שֶׁלּוֹ. הַנְּשִׁימוֹת
הָיוּ קַלּוֹת, הוּא שָׁמַע כְּמוֹ רְעָשִׁים
קַלִּים עוֹבְרִים בְּעַצְמוֹתָיו וּכְשֶׁקָּם
גּוּפוֹ הִתְרוֹמֵם לְגֹבַהּ חָדָשׁ 
כַּאֲשֶׁר נִצָּב מוּלוֹ יוֹסֵף
הָיָה לַגֶּבֶר קוֹרֵן אוֹר

נַפְשִׁי עָבְרָה מַסָּע מֻפְלָא
אָמַר לִמְטִיבוֹ, אֵיךְ אוֹדֶה
לְךָ? שָׁמַעְתִּי שִׁירָה מִתְרוֹנֶנֶת
בְּתוֹךְ הָאוֹר וּתְפִלָּתִי הָיְתָה בָּהּ
וְאוּלַי תְּהִלָּתִי הָיְתָה כֻּלָּהּ, לֹא אֵדַע
וְהָאֱלֹהִים שָׁמַע הַכֹּל בְּאַחַת
הוֹ הַזֹּהַר הַנִּפְלָא. קָשֶׁה
הָיָה לִי לָשׁוּב לָאֲדָמָה
אַךְ אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמִי
וַאֲנִי מְחֻזָּק בְּנַפְשִׁי וְגוּפִי

לַמְרוֹת הָרֶגֶשׁ הָרַב, שָׂם הַמַּלְאָךְ
לִבּוֹ שֶׁגַּם קוֹלוֹ שֶׁל יוֹסֵף
עָבַר שִׁנּוּי.

*מתוך ספר יוסף שבכתובים.

**איור ראשי: שרון וובר-צביק.