יוֹם שַׁבָּת
הַיּוֹם יוֹם שַׁבָּת
וְעִירִי בְּמָצוֹר
אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא.
יֵשׁ מִסְפָּר קָטָן שֶׁל אֲנָשִׁים
יְשׁוּבִים בִּקְבוּצוֹת
וַאֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר לָהֶם,
אַךְ אֵין הֵם מְבִינִים אֶת
שְׂפָתִי.
הֵם צוֹחֲקִים. הֵם עַלִּיזִים.
הֵם אֵינָם יוֹדְעִים
שֶׁעִירִי בְּמָצוֹר.
לוּ לְפָחוֹת לֹא הָיָה הַיּוֹם
יוֹם שַׁבָּת
הַיְתָה לִי תִּקְוָה
שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִקְרֶה. שֶמִּישֶהוּ יִפְרֹץ.
אֲבָל הַיּוֹם יוֹם שַׁבָּת
וּדְבָרִים לֹא קוֹרִים
בַּיּוֹם הַזֶּה.
שיר יפה..:)
תודה שי יקירי
הם לא מדברים את שפתה,
לא רואים מבעד למבטה.
עירה במצור, זו גם עירם
אך הם צוחקים.
רוצה לספר להם
ולא יכולה.
היתה לה תקוה
וגם היא אינה,
דברים לא קורים בים שבת…
מקסים, שישי
שביתת שבת של יום שבת
במילותייך
דודו יקר, מאוד מודה לך על המשוב החם והמשמח.