מי זקוק היום לשירה רומית עתיקה בתרגום עברי רענן תוך שמירה על המשקל המקורי של השירים? כולנו זקוקים לכך כמו אוויר לנשימה ואין כאן טיפת ציניות. מי שרוצה לראות מבפנים את החברה הרומית העתיקה על גחמותיה וחולשותיה ועוצמתה, מודל אחד אפשרי של חברה אנושית, ועוד איזו חברה אנושית, מי שרוצה להביט לעומקה של הנפש האנושית, יכול לעשות את זה דרך השירה העתיקה שחושפת את כל הסודות ועוד נחזור לעניין זה. בפשטות רבה יותר נאמר שמי שרוצה לטעום את טעמה של שירה גדולה שבה האתגר הצורני של המשקל מתלכד עם האתגר הרגשי או החווייתי, יכול לנסות לעשות את זה באמצעות המשוררים הרומיים הגדולים. הקורא העברי צריך להודות למתרגמת רחל בירנבאום, פרופסור אמריטה בחוג ללימודים קלסיים באוניברסיטת תל אביב, שבשקט ובהתמדה כבר ביססה את מעמדה כמתרגמת המרכזית שלנו לשירה הרומית העתיקה עם תרגומיה לשירי קאטולוס (יחד עם דוד וייסרט), לטרגדיות של סנקא, לסטירות של יובנליס, וכן לשירים (האודות), לסטירות ולאיגרות של הוראטיוס. הספר שמונח לפנינו, הוראטיוס, השירים האֵפּוֹדִיים, תרגמה מלטינית והוסיפה מבוא, הערות ונספחים רחל בירנבאום (הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים 2025). הספר מוקדש לזכרו של פרופ' דוד וייסרט ז"ל, בעצמו מתרגם שירה, פילולוג קלסי, חוקר תרגום השבעים, מורה דגול בחוג ללימודים קלסיים באוניברסיטת ת"א וכאמור שותפה של רחל בירנבאום בתרגומם של שירי קאטולוס.

אנחנו עוסקים במאמר הזה בשירה הרומית העתיקה ויש היום המון אוזניים ערלות שלא יודעות כלל במה דברים אמורים ולמה זה חשוב. נציין אם כך למשל רק את העובדה החשובה שהרנסנס האיטלקי, אותה פריחה תרבותית בלתי רגילה שבמרכזה לידה מחדש של התרבויות הקלסיות העתיקות היוונית והרומית, שהתרחשה באיטליה והולידה אינסוף יצירות מופת בציור, פיסול, אדריכלות, מוזיקה, ספרות, היסטוריה, פילוסופיה, רטוריקה, וכן פריצות דרך מדעיות, החלה, כפי שהראה רונלד וויט בספרו In the Footsteps of the Ancients, כבר באמצע המאה השלוש-עשרה, בטברנות של מחוז ונטו וסביב הערים ונציה ופאדובה, כשחבורות של עורכי-דין ונוטריונים החלו לגלות עניין גובר בשירה הרומית העתיקה ובזמנם הפנוי קראו באינטנסיביות את המשוררים העתיקים וניסו לחקותם. כך החלה הערצה המתגברת לעולם הקלסי הרומי והיווני שהולידה כאמור את הרנסנס ועימו גם את המודרניות. השמות וירגיליוס, לוקרטיוס, קאטולוס, אובידיוס, הוראטיוס, יובנליס, פרופרטיוס ולוקאנוס למשל היו נערצים על אינטלקטואלים אירופים שחונכו במשך מאות שנים על בירכי הספרות הרומית העתיקה והדברים בסך הכל ידועים.        

במבוא לספר משרטטת רחל בירנבאום תמונה תמציתית וברורה של חיי הוראטיוס ויצירותיו בכלל תוך התמקדות בשירים האֵפּוֹדִיים, מלה הנגזרת משם העצם epodos, צורה של מטריקה לירית שהמצאתה מיוחסת למשורר היווני ארכילוכוס. הקורא העברי נחשף כבר לקמצוץ משירי ארכילוכוס שתרגם פה ושם אהרן שבתאי, שירים בולטים מאוד בגסותם ותוקפנותם. השירים האפודיים מכונים גם יאמבים כי השירים הללו שקולים בעיקר ביאמבים בהרכבים שונים. הוראטיוס הולך כאן בגלוי בעקבות ארכילוכוס וכך הוא כותב ב'איגרת' א: "… ראשון הבאתי ללטיום / ימבים של פרוס מאת ארכילוכוס. אפס חיקיתי/רק מקצביו ורוחו – לא נושאיו, לא ריבו עם ליקמבס." כלומר, כפי שמדגישה המתרגמת בעמ' 19 במבוא, שם ניתן למצוא גם את הציטוט הנ"ל בתרגומה, ההשפעה היא רק מצד המקצב והרוח, לא מצד הנושאים ותוכנם שבהם הוראטיוס נאמן לרגשותיו וחוויותיו. הרי לפנינו ביטוי נהדר לדיאלוג מודע בין משוררים, מקרה מבחן מעניין לתיאוריה הידועה של הרולד בלום בספרו חרדת ההשפעה. הוראטיוס הקפיד לציין את "חובותיו" כלפי משוררים אחרים בשיריו, בעיקר את חובו לממציא של כל סוגה שבה כתב. הדברים האלה עקרוניים יותר במקרה של השירים האפודיים כי מדובר בספר השירים הראשון שפרסם הוראטיוס.

נושאי השירים מגוונים ביותר וכוללים למשל אהבה, מין ובגידה, מלחמות חיצוניות ופנימיות, פוליטיקה וחברוּת, מאגיה ומכשפות; הנה כי כן מתברר שרומא הפרגמטית היתה שטופה במאגיה ובאמונות שונות ומשונות ואסור לנו ליפול שוב לדיכוטומיה הישנה של "אמונות טפלות" מול "מדע ורציונליות", שהרי מדובר בסך הכל בצדדים שונים של הנפש האנושית. למרות בוטותם של חלק מהשירים עושה רושם שהוראטיוס מעט פחות בוטה מארכילוכוס, למרות שצריך לזכור שהבוטות עצמה היא גם מאפיין סגנוני של השירים היאמבים. בכלל, קוראים שאינם מורגלים בשירה העתיקה יופתעו אולי מהבוטות שלה, לכך כיוונתי בתחילת הדברים כשציינתי את חשיפת הסודות על ידי השירה.  

רחל בירנבאום אינה מפקירה את הקוראים לגורלם נוכח הגלים הסוערים של שבעה עשר השירים האפודיים. היא מלווה כל שיר במבוא קצר שנותן רקע היסטורי וספרותי לשיר ומוסיפה הערות מפורטות המתייחסות לשמות ומושגים המופיעים בשירים עצמם. בכך למעשה מקבלים הקוראים לא רק תרגום אלא גם פירוש בסיסי לשירים. המבואות וההערות הללו הכרחיים שהרי השירה העתיקה מושרשת בתוך עולמה, הוראטיוס מתייחס בשירים לאירועים ולדמויות שהיו מוכרים לו ולקוראיו העתיקים אולם הקוראים המודרניים נזקקים למאמץ הפרשני הזה כדי לעקוב אחר המתרחש בשירים. כך נוהגת רחל בירנבאום בכל תרגומיה ויש בכך אלמנט חינוכי חשוב אולם יהיו קוראים שעבורם ההערות הרבות יראו כמשהו פדנטי ומעיק. חשוב לזכור שהקוראים יכולים פשוט לדלג על חלק מההערות ופשוט להתמקד בקריאת השירים. אנחנו חיים בעולם שונה מאוד מעולמם של המשוררים הרומיים העתיקים וכדי להתקרב לעולמם ולשירתם עלינו להתאמץ ולהשלים את הפערים שנוצרו בין העולמות. לאחר השלמת הפערים ניתן בהחלט להתרגש מהשירים. בסוף הספר ימצאו הקוראים נספחים מועילים: הערה על כללי התעתיק בכתיב חסר הניקוד; ביבליוגרפיה; רשימת תרגומי יצירות קלסיות לעברית (חבל שמהרשימה הזאת נשמטו תרגומיה של אביבה קציר לשלושה דיאלוגים פילוסופיים חשובים ביותר של קיקרו: 'על טבע האלים'; 'על תכליות הטוב והרע'; 'על החובות'); מפתח שמות; מפתח עניינים; וכן תבנית משקלי השירים האפודיים.

ועכשיו נותר רק לזנק על השירים בסקרנות וברעב. ההנאה מובטחת.