הָאָבִיב יַגִּיעַ

מַשָּׁב רִאשׁוֹן וְאַתָּה מִתְמַלֵּא
בִּשְׁלַל מַאֲוַיִּים.

לֹא אַרְשֶׁה שֶׁתְּטַלְטֵל
אֶת עֲנָפַי אוֹ קֵן נִסְתַּר,
מִקְלַעַת סִיב בְּסִּיב.

בְּדִמְעוֹתַי – חַמּוֹת
אָפִיג אֶת זִכְרוֹנְךָ.
הָאָבִיב בְּכָל מִקְרֶה יַגִּיעַ,
גַּם אִם סֶדֶק יִתְגַּלֶּה בְּחוֹמוֹתַי.

קְשָׁרִים

קְשָׁרִים קְשָׁרִים בְּתוֹךְ חֲלַל הַבֶּטֶן
צְפוּפִים
בִּשְׂרוּ:
זֶה סוֹף הַחֲבֵרוּת
שֶׁלֹּא הָיְתָה;

הַנְשָׁמוֹת שְׁרִפְרְפוּ
בְּלִי לָגַעַת,
גִּלּוּי הַלֵּב, הַמַּסֵּכוֹת –
בְּלִי לָדַעַת
שֶׁבְּמַגָּע רִאשׁוֹן פָּגְשׁוּ
כַּנְפֵיהֶן בָּאֵשׁ
וּפִרְפּוּרָן חָדַל.