הַתַּחְפֹּשֶׂת הִתְגַּלְּתָה כִּמְזִימָה אַכְזָרִית.

תְּחִלָּה חָשַׁב שֶׁזּוֹהִי מַהֲתַלָּה עֲלוּבָה הָעוֹטֶפֶת

אוֹתוֹ בְּתַחְפֹּשֶׂת כֹּה מַבְעִיתָה.

אַחַר כָּךְ הֵחֵל לְהִתְרַגֵּל לָרַעְיוֹן שֶׁאוּלַי בֶּאֱמֶת

יֵשׁ בּוֹ עַצְמוֹ מַשֶּׁהוּ מִמֶּנָּה. הוּא לֹא הֵבִין מַדּוּעַ

אֲנָשִׁים שִׁבְּחוּהוּ בְּעֶטְיָהּ.

מוּזָר הַדָּבָר, הֲרֵי הַתַּחְפֹּשֶׂת מַבְהִילָה וּמַבְעִיתָה

חָשַׁב בְּלִבּוֹ, וְאִם כָּךְ, מָה זֶה אוֹמֵר עָלַי?

הִבִּיט שׁוּב בַּמַּרְאָה. מִיָּד פְּשָׁטָהּ מֵעָלָיו וּטְמָנָהּ

בְּתֵבָה עַתִּיקָה בְּמַחְסַן דִּירָתוֹ.

אֶלָּא שֶׁלְּתַדְהֵמָתוֹ חָשׁ שֶׁעוֹדוֹ עָטוּף בָּהּ. בְּכֻלָּהּ,

עַל כָּל אֲבִיזָרֶיהָ הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים, וְצִבְעֵי הָאִפּוּר

הַכְּרוּכִים בָּהּ.

בְּצֵאתוֹ לָרְחוֹב, הַבֹּקֶר הָיָה צוֹנֵן וּבָהִיר, חָשׁ

שֶׁאֲנָשִׁים נִרְתָּעִים מִפָּנָיו. אֲבָל דַּוְקָא עִנְיָן זֶה עוֹרֵר

בְּלִבּוֹ חֶמְלָה וְאַהֲדָה לַתַּחְפֹּשֶׂת, סוּג שֶׁל נֶאֱמָנוּת

לְאוֹתָהּ בִּרְיָה עֲלוּבָה.

בְּשׁוּבוֹ לְדִירָתוֹ, בְּהַבִּיטוֹ בַּמַּרְאָה שֶׁבַּכְּנִיסָה,

הִבְחִין לְתַדְהֵמָתוֹ שֶׁכְּלָל אֵינוֹ מְחֻפָּשׂ! מִיָּד מִהֵר

וּשְׁלָפָה מֵהַתֵּבָה שֶׁבַּמַּחְסָן וְהֵחֵל מְנַשְּׁקָהּ בִּדְבֵקוּת.

בָּעֶרֶב נִשְׁכַּב הוּא עַצְמוֹ בַּתֵּבָה עָטוּף בַּתַּחְפֹּשֶׂת.