הִנֵּה בָּאָה רַכֶּבֶת

וַאֲנִי –
כְּלוּם לֹא אִכְפַּת לִי
כִּי אֲנִי פּוֹחֵד.
כָּל הָעוֹלָם יִפְחַד,
מְחַיֵּךְ לְכָל הָעֵינַיִם הַמְּבֹהָלוֹת,
הֵן לֹא לְבַד.
מִסְתַּכֱּל לִי עַל הַיָּדַיִם –
הֵן נִרְאוֹת מוּזָר.
אֲנִי מְטַלְטֵל אֶת הָרֹאשׁ
וְהַצְּחוֹק בְּתוֹךְ הָאָזְנַיִם –
אֵיךְ הוּא לֹא נִגְמָר,
אֲנִי מְקַבֵּל כּוֹחַ,
כּוֹחַ לְכַמָּה דַּקּוֹת.

תִּקַּח מִכָּל סַם,
תִּקַּח הַכֹּל כְּמוֹ כֻּלָּם.
תִּקַּח מִכָּל סַם,
תִּקַּח כִּי אֵין בְּרֵרָה.

אֲנִי רוֹאֶה אוֹר,
אֲנִי כּוֹרֵעַ בֶּרֶךְ.
הַכֹּל כָּל כָּךְ טוֹב –
תַּגִּידוּ, מָה קָרָה?

אֲנִי בְּתוֹךְ חֲלוֹם,
אֲנִי בְּתוֹךְ סֶרֶט.
הַכֹּל כָּל כָּךְ טוֹב –
תַּגִּידוּ, מָה קָרָה?

הִנֵּה, הִנֵּה, הִנֵּה בָּאָה רַכֶּבֶת.
קְפוֹץ עָלֶיהָ אוֹ תַּפְנֶה אֶת הַגַּב.
תִּרְאוּ אֵיךְ כֻּלָּם בְּתוֹךְ הַרַכֶּבֶת,
מִשְׂחַק יְלָדִים,
מִשְׂחַק שֶׁלִּי עַכְשָׁו.