אוב

הַלֵּב שֶׁלִּי רָגִיל לִתְפֹּר וְלִקְשֹׁר
חוּטִים בֵּינִי וּבֵין אֵלּוּ שֶׁנָּגְעוּ בִּי.
חוּטִים שֶׁמִּתְעוֹרְרִים וּמִתְפַּתְּלִים
וּמְפַרְכְּסִים עַל הָרִצְפָּה כְּשֶׁאֲנִי נִזְכֶּרֶת.
הָיוּ אֵלּוּ רַק רְגָעִים, אַךְ הֵם מְסֻגָּלִים
לִפְרֹם אֶת כָּל מְלֶאכֶת הַשְּׁתִי וָעֵרֶב.
אֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת, יָשַׁנְתִּי לְיַד הַמִּסְפָּרַיִם
הַחַדִּים לְאֹרֶךְ הַלַּיְלָה. אָחַזְתִּי בְּחֹם גּוּף –
מִתְפַּשֵׁט וְעוֹלֶה וְנוֹסֵק, מִשּׁוּם שֶׁהוּא רָחָב
וְקַל וּמִתְפּוֹגֵג, פּוֹגֵשׁ טִפּוֹת גֶּשֶׁם בְּאֶמְצַע
הַדֶּרֶךְ לְמִישׁוֹרִים גְּבֹהִים, וּמִתְכַּוֵּץ וּמְקַוֶּה
לְרַעַם שֶׁיַּסְוֶה אֶת רַעַשׁ נְפִילָתוֹ.
אֵין בַּמֶּה לֶאֱחֹז בֵּין הַקּוּרִים שֶׁל הָרֶשֶׁת
הַסְּבוּכָה וְהַמְרֻשֶּׁלֶת שֶׁבִּיכָלְתִּי לִטְווֹת.
גַּפַּי אֵינָם כְּרַגְלֵי עַכְבִישָׁה מְלֻמֶּדֶת
פְּרוּקַת רַגְלַיִם חֲכָמָה – עַל כָּל חוּט
רֶגֶל מְחַכָּה לִתְזוּזָה, לְרַעַד,
מְצַפָּה לְאוֹיֵב, לְטֶרֶף, לְטִפַּת גֶּשֶׁם,
וְיוֹדַעַת לְאָן לִפְנוֹת.
מֵהַחוּטִים הַנּוֹתָרִים שֶׁלִּי בָּחַרְתִּי
לִטְווֹת פְּקַעַת.

*מתוך הספר "כשהחוטים נפרמים" (2019, הוצאה עצמית-הוצאה לאור).

פעימה

הַמּוּזוֹת בֵּרְכוּנִי בִּקְלָלָה וְהוֹתִירוּנִי
מְלַקֶּקֶת שְׂפָתַי כְּמוֹ מְלַקֶּקֶת פְּצָעַי
כִּי לֹא נוֹתַר מֵאַהֲבָה דָּבָר,
וְהֶעָבָר, דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ
וְהוּא גָּעַר בִּי, מַצְדִּיק עַצְמוֹ
כְּחֵלֶק טִבְעִי מֵהַחַיִּים

אֲבָל הַזִּכָּרוֹן מַרְגִּישׁ אֶת יָדְךָ,
אֶת אֲשֶׁר אִבֵּד מַשְׁמָעוּת,
וַאֲנִי דּוֹגֶרֶת עַל רְגָשׁוֹת 
כִּי יָדַעְתִּי אוֹתְךָ וְאֶת חִצֶּיךָ
וְזֶה שֶׁנִּנְעַץ בַּלֵּב הָפַךְ הַכֹּל אָדֹם.