close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • שיר השירים אשר לענת - Post Image
    • שיר השירים אשר לענת
    • ירון אביטוב
    • התפרסם ב - 23.11.17

    ענת לויט, תפילת יחידה, הקיבוץ המאוחד, 64 עמ’

    את “תפילת יחידה”, ספר השירים החדש של ענת לויט, אפשר לכנות “שיר השירים אשר לענת”. שיריה של לויט עמוסים בסמלים, קונוטציות ובאירמוזים, שרבים מהם יונקים מן המקורות אבל עושים להם תמיד סוג של עיבוד או היפוך היוצרות.

    זה מתחיל משם הספר שנוטל את תפילת היחיד והופך אותה לתפילת יחידה פמיניסטית-נשית, וממשיך גם באסוציאציות משיר השירים עצמו, שם נכתב “קול דודי הנה זה בא”, בעוד שלויט כותבת “קול דודי התמהמה”. בהקשר זה, אפשר לומר שגם אם יתמהמה בוא יבוא. דוגמא נוספת להיפוך: בשיר אחר שלה כותבת לויט שהמלאכים הם “בני תמותה”, בעוד שבמסורת היהודית הם בני אלמוות.

    הזיקה למקורות מקבלת אינטרפרטציה נבואית, כאשר המשוררת מעידה על עצמה שהיא “מוגנת ברוח / אלוהים” (עמ’ 8), מעין נביאת שירה היונקת ממקורות קדומים.

    אחד מספרי השירה הראשונים של לויט, משוררת ופרוזאיקונית, נקרא בשם “עובדת אלילים”, והוא זכה עם צאתו לשבחים רבים. חלפו מאז יותר מ-20 שנה ולויט הפכה כנראה בינתיים ל”עובדת אלוהים”. אלוהים מופיע בכמה וכמה משיריה, כנוכח וכן כנוכח-נפקד המעניק השראה מיתית לכתיבתה. אינני יודע אם הדבר מרמז על תהליך או סוג של חזרה בתשובה אלטרנטיבית, אבל ללא ספק מדובר בתהליך של חזרה בתשובה פואטית.

    השירה של לויט איננה רליגיוזית, ממש לא, אבל היא עושה שימוש מושכל בכל הידע המצטבר והנרחב שלה על המקורות היהודיים. העיבוד הוא לגמרי אישי, אבל מה עושים בעצם משוררים רליגיוזיים חבושי כיפה או מטפחת? אותו הדבר. שואבים מן המקורות לכתיבתם ובכך מעשירים אותה.

    לויט מתפללת בבית הכנסת של השירה ואלוהים נענה לה ומעניק לה השראה ברוכה. היא מודעת לכך ש”מוסיקת אדם בידי שמים” (48) והשמים הם “שמי רבא”. כחלק מהַקשר הפואטי הישיר שלה עם אלוהים, היא כותבת: “לעת ערבית ישחק אלוהים / בודד, ביופי הנשגב (38)”. ובשיר אחר, שב ומפציע אלוהים: “רכבו של עולם הוא רכב אלוהים (39)”. אלוהים מרים אותה “מאשפתות מילים אביוניות” (7) והופך אותה בת למשפחת לוי במקדש הפיוט המותר לכול, כלשונה.

    מתבקש הפעם להבליט את השירים שיונקים מהמקורות. הדוגמאות לכך רבות וטובות. ורק הערה קטנה יש לי בנושא זה: לויט נקטה בצדק במינוח “תפילת יחידה”, אבל בשיר אחר שלה, “לא הייתי”, השתמשה בלשון זכר, ונכון היה יותר לטעמי להקפיד על כך שכל תפילת היחידה שלה בספר תהיה בלשון נקבה.

    שיריה הטובים של לויט אינם יונקים רק מן המקורות אלא גם ממשוררים אחרים, בהם רחל, דליה רביקוביץ ועוד. גם בשירים אלה עושה לויט, כדרכה בקודש, היפוך מעניין. השיר “סדר חדש” מתכתב עם שירה הידוע של דליה רביקוביץ “בובה ממוכנת”. לויט מתריסה: “בלילה חדלתי להיות בובה” (24). בשיר “הסיפור האחרון”, שמתכתב עם שירה של רחל, כותבת לויט: “רק על עצמי לספר לא ידעתי./ שוב ושוב פרמתי והטלאתי עד שלא ניתן היה עוד לזהות (44)”.

    אולי לויט לא יודעת לספר על עצמה, אבל השירים עצמם מספרים עליה לא מעט. הם עוסקים בתהפוכות חייה: הקשר שלה עם אביה, אהבתה, נישואיה וגירושיה והיחסים הבין-זוגיים, הולדת שתי בנותיה, בעיית בריאות, החשש מזיקנה ועוד. השירים מבטאים את כמיהתה לאהבה ותחושת זרות.

    שישה שערים יש בספר, השירים הם מינימליסטיים, מורכבים ודחוסים ומשרתת אותם העובדה שרובם ככולם קצרים מאוד: חמש עד שבע שורות, שבחלקן אף הן בנות מילה אחת או שתיים. נדירים הם השירים שחורגים מן המכסה הזאת, 12 שורות, ובמקרה אחד, בפואמה “הרפה”, שבעה בתי שיר שכל אחד מהם שיר בפני עצמו, כמו שבעת ימי הבריאה.

    אלוהים מלווה אפוא את הספר הצנום הזה ומכנס את שיריה של לויט תחת שולי אדרתו. מכסת המילים היא קצובה, כמו החיים עצמם, כמו השירה הטובה.

     

     

    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית