close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • מילותיו של דני - Post Image
    • מילותיו של דני
    • דורית שירה ג'אן
    • התפרסם ב - 18.05.17

    הנסיך דני | יוכבד בן־דור

    טוטם ספרים 2016, 51 עמ’

    פסקה מתוך “עוד יום עולה” בספר “חוטים של אהבה”, ספר ילדים קודם של הסופרת יוכבד בן־דור אשר היווה תשתית לספר שעליו אני ממליצה :

    …”אחרי ששבת אלוהים מכל מלאכתו אשר עשה, הוא שם לב שלא ברא אנשים מיוחדים והחליט לברוא גם אותם. אנשים מיוחדים נעים בדרכם המיוחדת. לפעמים קשה להם לראות, לשמוע, לדבר, להבין, ללכת, לשבת. והם עומדים לידינו נוגעים לא נוגעים. כזה הוא דני. להיות עם דני זה כמו להיות בכוכב אחר. בכוכב שלו דני מאושר ומחייך. משם הוא מביט אלינו מכל עבר ומושך חוטים של אהבה סודית שקיימת רק בינינו.”

    אני כותבת דברים על ספרה של יוכבד בן־דור: הנסיך דני. זו לא רצנזיה ספרותית שגרתית. לא אעסוק באמצעים ספרותיים, לא בתוכן ולא בצורה. לא אעסוק בדימויים ומטפורות .אעסוק בנגיעות של הספר בי. הספר כבש אותי, ונתן לי לראות עצמי דרך סיפור ילדים, סיפורו של ילד הלוקה באוטיזם כי יש בו אמת גדולה שנוגעת לחיינו.

    אולי בכולנו מתקיים סוג של אוטיזים?

    הסיפור על הנסיך דני מסופר בגוף ראשון וזה נפלא ומקרב. עולמו של דני נפרש בפנינו ושלל תובנותיו לא יסולאו בפז. גם על ספת הפסיכולוג או הפסיכיאטר ושלל מטפלים רוחניים לא הייתם מוצאים

    תובנות ופתרונות כל כך פשוטים, המתאימים לכל אדם. עולה הרהור אפיקורסי: אולי בכולנו מתקיים סוג של אוטיזים? אולי הספר נוגע לכל אחד ואחת?

    באתי לכתוב על הספר מתוך הלקות הנפשית שלי. לא אביא כאן את עלילת הספר מבחינתי כבוגרת. הסיפור (שהוא נהדר כשלעצמו ) מהווה עלילת מסגרת לשלל מסרים מאתגרים ותובנות ראויות שרצוי שכל מי שמזהה עצמו בהם יישם זאת על עצמו. אם הייתי צריכה להסביר קמצוץ ממה שעובר עלי יומיום שעה שעה ואת דרכי התמודדותי עם לקותי הנפשית, הייתי מפנה אנשים לקרוא ספר זה, הייתי משתמשת במילותיו של דני כדי שיכירו גם אותי ולא רק דרך שירת הנפש והכאב שלי. דרך ספר זה ילמדו גם על הדרכים שבהן אני מתמודדת, ילמדו על אותם מצבים שאני ודני חולקים.

    הספר מבחינתי הינו ספר המתאר התמודדות עם מצבי משבר, ומצבים מחלימים גם אם לא נרכשו בדרך מקצועית אלא נרקמו בראשו של ילד אוטיסט. המצבים הללו נרקמים בנו, אנו הלוקים בנפשנו ולא רק. הנה מספר מובאות אשר קנו בי אחיזה:

    “במקום הראשון אני אוהב את זה שאני לא לבד.

    אני תמיד נמצא עם עצמי,

    ואני מסתדר איתי ממש טוב.”

                                *

    “יש בעולם שלי שאני ממציא מתוך הספרים

    הרבה מסדרונות מפותלים

    ודלתות שמסתובבות בחדרים סודיים שיש להם קירות מסביב

    אבל אין להם גג.

    וככה אני רואה מתוכם איך העצים צומחים גבוה לשמים.”

                                *

    “אני רואה את העולם בעיניים פנימיות שקיבלתי כשנולדתי.”

    “הכל נמצא במחשבות. עם המחשבות אני מגיע מהר לכל מקום.

    אבל אני בוחר רק מחשבות נעימות וטובות

    כי אחרת זה קשה.”

                                *

    “אני מדבר מעט ואומר משפטים קטנים ופשוטים.

    אני לא אוהב שאנשים מדברים איתי.

    אני אוהב את כולם אבל מרחוק.

    אנשים מביכים אותי כשהם מדברים אלי.”

                                *

    “ואני גם אוהב להיות לבד

    אני לומד לבד עם עצמי בשקט.”

                                *

    “אני הבנתי שאני מיוחד בגלל שאני אוטיסט.

    אני לא יכול להשתנות.

    אני יכול להיות רק דני.

    אני גם לא רוצה.”

    כמה תובנות והשלמה ופיוס וקבלה שזרה לנו יוכבד בן־דור בעלילת הסיפור. וזה נהדר.

    יוכבד בן־דור יכולה היתה לכתוב ספר זה, המתאר עולמו של ילד אוטיסט ( בנה לוקה באוטיזם) בצורה כל כך מקסימה ומפויסת רק ממרחק הזמן, המקום וההשלמה. אין כאב בספר, אך מן הטוב ניתן להסיק על הרע. זהו סוד קסמו של הספר המואר והחשוב הזה גם לנו כבוגרים ולא רק לילדים. אני ממליצה עליו.

    יוכבד בן־דור

    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית