"אנקת גבהים" ממשיך למכור אלפי עותקים, ומספר עיבודיו הקולנועיים-טלוויזיוניים עובר את החמישים. מה יש בו, ברומן הגותי הקודר של אמילי ברונטה, שעדיין גורם לאלפי נערות להרטיב בדמעותיהן את דפי העותק שבידיהן?

קשה למצוא לכך תקדים היסטורי בתולדות הספרות – סופרת שכתבה רומן אחד ויחיד נכנסת בזכותו להיכל התהילה של הספרות העולמית. רק הרפר לי עשתה זאת אחריה עם "אל תיגע בזמיר", אבל קלקלה זאת עם "ניצב כל הלילות", שיצא בערוב ימיה.

בשבוע שעבר ציין עולם הספרות 200 שנה להולדתה של אמילי ברונטה, האמצעית בין האחיות המפורסמות, שהרומן היחיד שכתבה "אנקת גבהים" ממשיך להפעים לבבות. עד היום נותרה דמותה של אמילי מסתורית, כמו גם דמויות הרומן שלה, בעצם. היא מעולם לא נישאה, לפיכך לא היו לה ילדים ונכדים שישמרו את זכרה. לעומת זאת, יש לה עדיין מיליוני מעריצים, והרומן שלה עובד (ועדיין מעובד) אין ספור פעמים לקולנוע, לטלוויזיה ולתיאטרון. את מספר הנערות שהרטיבו בדמעותיהן את דפי הספר לא ניתן אפילו לשער.

על פי סקר שנערך באנגליה, "אנקת גבהים" עומד במקום הראשון בין הספרים הרומנטיים ("רומיאו ויוליה" – רק במקום השלישי; באמצע – "גאווה ודעה קדומה" של האחות הבכורה שרלוט). ובמספרים: ב-18 השנים האחרונות נמכרו 806,291 עותקים של "אנקת הגבהים" לעומת "ג'יין אייר" של האחות שרלוט, שנמכר ב-757,035 עותקים. "אנקת גבהים" עובד לקולנוע ולטלוויזיה 51 פעם, לעומת כל העיבודים הקולנועיים והטלוויזיוניים לרומנים של האחות המפורסמת שרלוט, המסתכמים ב-50. לעברית תורגם "אנקת גבהים" חמש פעמים, האחרונה שבהם (תרגום: גרשון ירון, הוצאת משכל) לפני כעשור. אפילו קיית' בוש הקדישה שיר לרומן שבו קאתי מבקשת מהיתקליף להכניסה תחת כנפיו.

גורל טראגי

אמילי ברונטה נולדה בשנת 1818 כבתו החמישית של כומר מכפר קטן בצפון יורקשייר, פטריק ברונטה ואשתו מריה. אימה נפטרה כאשר לאמילי מלאו שלוש שנים, והטיפול בה ובאחיותיה עבר לידי אחותה של האם. עובדה זו, כמובן, לא יכלה שלא להשאיר את רישומה על הנפשות הרכות, גם כשהתבגרו. האחיות החלו ללמוד בבית ספר לבנות, אך שתיים מהן, מריה ואליזבת', נפטרו כתוצאה ממגפה שפרצה בו.

כל ילדי הכומר ניחנו בדמיון פואטי מפותח – שרלוט הבכורה, מחברת הרומן הנודע "ג'יין אייר", ואחיהן ברנוויל, חיברו שירים על ממלכה דמיונית בשם אנגריה, ואילו אמילי ואן הקטנה, שקשריהן היו חמים מאוד, יצרו בתורן סדרת שירים על הממלכה הדמיונית גונדל. שיריהם, שיצאו בשם בדוי בשנת 1846, זכו לביקורות חמות, ושנה לאחר מכן, תחת שם העט אליס בל, יצא הרומן של אמילי "אנקת גבהים".

במרכז הרומן, המתרחש ביורקשייר הכפרית של תחילת המאה ה-19, עומד סיפור אהבתם הטראגי של בת אצולה, קאתי, לבין בן צוענים, אסופי בשם היתקליף, שאומץ על ידי אביה של קאתי. לאחר שהאב מת, אוחזת במשפחה דאגה לגורל האחוזה המשפחתית, והיתקליף נאלץ להסתלק. הוא חוזר כעבור שנים, עשיר, מריר וקריר, כשהוא חי בצל אהבת חייו היחידה.

עלילה תפורה היטב, חידושים נרטיביים, תשומת לב לפרטים, בשילוב פרשנות רומנטית של תופעות טבע, ועיבוד מקורי של נוסחאות הסיפור הגותי – כל אלה הפכו את "אנקת גבהים" לבולט שביצירות הספרות האנגלית בתקופה הוויקטוריאנית המוקדמת.

הביקורות על הרומן לא היו חד משמעיות. כתב עת ידוע לנשים של התקופה הגדיר אותו כ"שילוב של הפקרות, שחיתות ואימה". זה לא הפריע ל"אנקת גבהים" להפוך לספר יסוד לא רק בספרות האנגלית הקלאסית אלא בספרות העולמית בכלל.

מוות בגיל צעיר

מאז כתיבתו ההשפעה של הרומן רק הלכה וגדלה. דורות של סופרים וקולנוענים מעניקים לו פרשנות משלו. העיבוד הקולנועי המפורסם ביותר לרומן הופק ב-1939, עם לורנס אוליבייה בתפקיד היתקליף (לורנס אוליבייה כבן צוענים? נו, שיהיה…), ואילו האחרון לפי שעה (אין ספק כי בעתיד יבואו עוד) נוצר השנה בסקוטלנד. העיבוד של הבי.בי.סי משנת 1978 נחשב לקרוב ביותר למקור, ויש גם עיבודים קולנועיים ותיאטרליים שהעבירו את סיפור האהבה בין קאתי להיתקליף לממלכת האצטקים וליפן של ימי הביניים.

הגורל התאכזר אל בני משפחת ברונטה, ורוב בניה, ובמיוחד בנותיה, מתו בגיל צעיר. אמילי לא העזה להפר את המסורת המשפחתית ונפטרה שנה בלבד לאחר צאת הרומן, בגיל 30 בלבד, מסיבוכי שחפת שלקתה בה בהלוויה של אחיה הנרקומן ברנוויל. ניתן רק לשער אילו אוצרות נוספים הייתה משאירה אחריה לו האריכה חיים.