תכבה את האור

לֹא מְשַׁנֶּה מִי זֶה יִהְיֶה
אֲנִי מַעֲדִיפָה שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל עָלָיו
אֵין בִּי כֹּחַ
לִרְאוֹת בּוֹ אוֹתְךָ
וּלְהִצְטַדֵּק מוּלְךָ
עַל גְּבָרִים שֶׁאָהֲבוּ אוֹתִי
בַּחֶדֶר מִמֶּנּוּ הָלַכְתָּ.

ויהי אור

בֵּין הַהִתְעוֹרְרוּת לְקִימָה
אַתְּ שׁוֹכֶבֶת בְּמִטָּה שֶׁלִּי כְּנוּעָה
וְרַק בְּרֶגַע הַזֶּה
אַתְּ מַצְלִיחָה לִהְיוֹת שֶׁלִּי
שְׂרוּעָה,
מְחַבֶּקֶת וְנוּגָה,
הָיָה מְאֻחָר מִיָּדִי בִּשְׁבִילֵנוּ עוֹד מֵהַהַתְחָלָה.

רֵיחַ שֶׁל בֹּקֶר וּתְמִימוּת,
בְּרֶגַע שֶׁתְּצַחְצְחִי שִׁנַּיִם שׁוּב נָמוּת.

**איור ראשי:שרון וובר-צביק.