תְּמוּנוֹת שֶׁל חֲלָלִים

דַּי בְּאִבְחַת מַבָּט אַחַת
כְּדֵי לָחוּשׁ בַּהֶיעַדֵר.
מַשֶּׁהוּ בַּתְּמוּנָה נוֹאַשׁוֹת יְדַבֵּר:
אֵין… אֵינֶנּוּ… הָיָה…

זֶה לֹא שֶׁנִּמְחֲקוּ קַוֵּי הַמִתְאַר
שֶׁל הַפָּנִים הַיָלְדִיִים שֶׁלּוֹ,
זֶה לֹא שֶׁהַצְּבָעִים נְסוֹגִים,
זֶה גַּם לֹא שֶׁהַחִיּוּךְ הַבַּיְישָנִי מָחוּק
וְאֵלּוּ לֹא הָעֵינַיִם וִיְכוֹלְתַן לְדַבֵּר,
זֶה כְּלַל לֹא מַשֶּׁהוּ שֶׁבְּתוֹךְ הַתְּמוּנָה,
אֶלָּא כָּל שֶׁמִּחוּצָה לָהּ:

הַזָּוִית הַמְיוּשֶׁרֵת לְמִשְׁעִי עַל הַקִּיר,
מְצֻחְצָחוּת הַזְּגוּגִית בְּמִסְגֶּרֶת הַאֵין מוֹצָא,
זֶהוּ כְּלִי הַמַּיִם ובו פֶּרַח הַתָּמִיד הָרַעֲנָן,
הַשָּׁעוֹן הַקּוֹצֵב דַּקָּה דַּקָּה עַד דַּק אֶת הַזְּמַן,
זֶה הַכִּסֵּא הַמְרֻתָּק לִמְקוֹמוֹ
זֶה הֵרִיק וּמְלוֹאוֹ.

נֵר הַתְּקוּמָה

עוֹד בְּבֹקֶרִ הַחֻרְבָּן,
יְחִידִים,
הֵם נִדְרְשׁוּ
לְחַלֵּץ לַשָּׁמַיִם זְרוֹעוֹת,
לַעֲקוֹר גּוּפָם מִסְמִיכוּתוֹ שֶׁל הַדוֹנַג
הַמַּצְמִית,
לִזְקוֹף
רֹאשׁ הַפְּתִיל הַמַחֲלִיבּ,
לְהִדָּלֵק שׁוּב
לְעָם.