*
זֶה לֹא שֶׁאֲנִי סַבְלָנִית, פָּשׁוּט יֵשׁ בִּי פַּחַד
שֶׁמּוֹלִיךְ אוֹתִי לְאִיטִּי לְאֹרֶךְ הַחַיִּים,
מְשֻׁקַּעַת בְּתוֹךְ הַבְלֵי הָעוֹלָם,
לְבוּשָׁה בִּבְגָדִים יְשָׁנִים וּמְחוֹרֶרֶת אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת,
מִזְדַּקֶּנֶת, לְלֹא עוֹרְרִין,
הִימָּצְאוּתִי תְּמוּהָה אֲפִלּוּ בְּעֵינֵי עַצְמִי.

רַק
אֲנִי מְיַתֶּרֶת אֶת עַצְמִי וּבְטוּחָה
שֶׁתֵּכֶף אָמוּת מִכָּל מִינֵי סִבּוֹת שֶׁחֶלְקָן
נִדּוֹנוֹת בֵּינִי לְבֵינִי וַאֲחֵרוֹת בֵּינִי לְבֵין הָאֲחֵרִים שֶׁאַף פַּעַם
אֵינָם מְבִינִים מַדּוּעַ אֲבָל הַסִּבּוֹת מַעֲמִידוֹת בָּרֹאשׁ אֶת הַצֹּרֶךְ
וְזִיכְרוֹנוֹת שֶׁמִּטִּבְעָם מַאְדִּימִים בַּשְּׁקִיעָה מְבַקְּשִׁים וּמִי
אֲנִי שֶׁלֹּא אֶתֵּן לָהֶם כִּי כְּבָר הָיוּ הִזְדַּמְּנוּיוֹת אֲבָל אוּלַי
רַק הַשִּׁיבּוֹלִים רוֹצוֹת לָמוּת, אוֹ שֶׁאֵינָן רוֹצוֹת וְרַק דְּקִירָתָן
מוּדַעַת לְרֹעַ הַגְּזֵרָה הַצְּהֻבָּה וְהֵן נִקְצָרוֹת שֶׁלֹּא מִדַּעַת,
אוֹמְרוֹת בְּלִבָּן דְּבַר מָה בִּדְמָמָה כְּדֵי שֶׁקּוֹלָן לֹא יִשָּׁמַע
אֲבָל זֶה לֹא נִתָּן לְפַרְשָׁנוּת חוּץ-שִׁיבוֹלִית וְאוּלַי
רַק הַדֶּשֶׁא אֵיתָן בְּדַעְתּוֹ, נוֹעֵץ בִּי עַיִן מְלֻכְסֶנֶת כְּדֵי שֶׁאֵדַע כִּי הוּא
מִתְנַהֵל אַחֶרֶת וְיֵשׁ לוֹ מַיִם וַאֲוִיר וְחוּשׁ שִׁשִּׁי,
מִשְׁתַּנֶּה בָּרֶגַע וְשָׁב לִצְמֹחַ אֲבָל בְּעֶצֶם גַּם אֲנִי
צוֹמַחַת לְאִיטִּי כְּדֵי שֶׁיִּישָּׁאֵר מִמֶּנִּי מַשֶּׁהוּ עַד מָחָר,
בּוֹחֶרֶת בְּמָה שֶׁאֶפְשָׁר וּמִכָּל הַיֶּתֶר נוֹטָה לְהִתְעַלֵּם.