נַעֲלַיִם אֲדֻמּוֹת קָנִיתָ לִי

מְחֹרָרוֹת בְּצוּרַת פֶּרַח

יָשַׁבְתִּי בַּגַּן וְקוֹנַנְתִּי עַל יָפְיָן

הֵן לָחֲצוּ בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי

זוֹכֶרֶת אֶת הַהוּמוֹר הַדַּק שֶׁל הַזַּבָּן:

הַיְּהוּדִי מַשִּׂיג מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר

הִשַּׂגְתָּ לִי נַעֲלַיִם מְחֹרָרוֹת גַּעְגּוּעִים

הֵן תְּלוּיוֹת עַל חוּטֵי הַחַשְׁמַל שֶׁל לִבִּי