לְךָ אֲהוּבִי

לְךָ אֲהוּבִי יִכְתְּבוּ שִׁירִים
כְּפִי שֶׁכָּתְבוּ מְּשׁוֹרְרִים לַאֲהוּבֵיהֶם.
הוֹ מוּשָׂא לִבִּי, עֶרְגַּת נַפְשִׁי
הוֹ אֲהוּבִי, הִנְּךָ מְּכַשֵּׁף
הַלּוֹחֵשׁ לִי קוֹלוֹת תְּשׁוּקָה,
מֵטִיל לַחַשׁ עָנֹג עַל שְׂפָתַי
וְשׁוֹזֵר אוֹתָן אֶל תְּהוֹם דְּמָמָה
עַד לֹא תֹּאמַרְנָה תַּו אַהֲבָה
אַף לֹא לָחַשׁ תְּשׁוּקָה
אֶלָּא בְּמַגָּע שְׂפָתֶיךָ.

בַּיַּעַר הַקָּסוּם

בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר
בֵּין עֵצִים צְפוּפִים וּסְבוּכִים
עוֹטִים אַפְלוּלִית
עָלֶה קְטַנְטַן מוּאָר בְּזִיו הַיָּרֵחַ
וּשְׁמוֹ – אֲהוּבִי
בְּהִתְקַרְבִי אֵלָיו כְּחַיַּת לַיִל
פִּרְאִית וַאֲבוּדָה
יִקָּחֵנִי
וִילַמְּדֵנִי אַהֲבָה
עַד אוֹר הַשַּׁחַר.