"הקשה של הלחם" | הילה טימור אשר | כנרת זמורה ביתן | 2019

רומן הבכורה של הילה טימור, אשר מתרחש בשני אזורים ובשתי תקופות השונים מאוד אלה מאלה: פולין של סף מלחמת העולם השנייה ורוסיה במהלכה של אותה מלחמה נוראה מכאן, וישראל של שנות השבעים והשמונים של המאה העשרים מכאן. הרומן  מסופר בשני קולות. בקולה של הניה ובקולה של הילה, נכדתה. הניה, אישה מרשימה, מפוכחת ובעלת חוש הומור מריר, מתארת תחילה את הווי משפחתה ואת החיים היהודיים התוססים בעיר הולדתה ערב המלחמה. לאחר מכן היא מגוללת את סיפור בריחתה לרוסיה עם אהובה ואת מאבקה כאישה צעירה וכאם בעולם קר וחסר רחמים עד חזרתה לבית הריק בפולין והעלייה לארץ ישראל. הילה, סובבת סביב סבתה, בביתה במעברה במרכז הארץ, נפשה קשורה בנפשה, והיא מנסה לפתור את החידות בסיפורה המפעים, סיפור המאיר ומבהיר את סיפורה שלה.

"כי כיסתה פניה" | חווה עציוני הלוי | הוצאת אריה ניר | 2019

תמר, נערה כנענית שהתאלמנה פעמיים, מפתה את חמיה יהודה מבלי שידע מי היא והרה ממנו. מהלך זה ישנה את חייה ולימים את פני ההיסטוריה של העם היהודי.

איך נקלעה תמר למצב הנואש שבו לא ראתה מוצא מלבד מעשה עורמה נועז כזה? מהיכן מצאה העוצמה למרוד במוסכמות המקובלות? וכיצד העזה לצאת נגד חוקים בלתי צודקים תוך סיכון חייה? כאשר יהודה שומע על הריונה, הוא גוזר עליה מוות בשרפה.

איך הצליחה תמר להינצל מגורל זוועתי זה? והאם אף שהרתה לאחר, תוכל לשקם את חייה ולחיות עם אהוב לבה?

כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ מקים לתחייה את אחת הפרשיות התנ"כיות הדרמטיות ומעניק לה פירוש מקורי מבלי לסטות מרוח המקרא.

תמר היא אחת מנשי התנ"ך שקולותיהן נישאים אלינו ממרחק אלפי השנים שחלפו, ומספרים על תעצומות הנפש שלהן.

על הדבש ועל המוות | ערן בר-גיל | עם עובד | 2019

 בקולותיהם הצלולים נפרשֹ על פני למעלה מעשור סיפורה של משפחה נורמטיבית לכאורה, שמתאחדת בשעת משבר. האב כוורן ותיק, האם מנהלת בית ספר, הבת דיילת שמשתוקקת להכיר את העולם הגדול – והבן בוחר דווקא להיות עבריין. איך יגיבו בני משפחתו ביום שינסה להימלט מן החוק?
בשפה שמתחלפת בין הרך והמעודן עד הגס והמחוספס נשזרים סיפוריהם ומתלכדים לסיפור אחד, שמעמיד במבחן את הנאמנות המשפחתית.

ערן בר־גיל, חתן פרס ברנשטיין, פרס ראש הממשלה וארבעה פרסי אקו"ם, מעלה דרך משפחה אחת דילמה מורכבת, וזו הולכת ומתעצמת ככל שמתקדם הרומן. על הדבש ועל המוות זכה בפרס אקו"ם ליצירות המוגשות בעילום שם.

"קולנוע עם מבטא – עשייה קולנועית בגלות ובפרוזה" | חמיד נפיסי | תרגום: כרמית גיא | עם עובד ובית הספר לקולנוע וטלוויזיה ת"א

בצעד תאורטי נועז מגדיר חמיד נפיסי, פרופסור לקולנוע באונ' נורת'ווסטרן במדינת אילינוי בארצות הברית ויליד איראן, בספר זה ז׳אנר חדש בקולנוע העולמי אשר משותף ליוצרות וליוצרים שפועלים בגלות ובפזורה – קולנוע עם מבטא. נפיסי מעניק לנו כלים להבין סרטים מורכבים ומקוריים אלה שפועלים מחוץ לקולנוע המסחרי ושאינם נענים למוסכמות שלו. קולנוע עם מבטא נוצר במערב בידי בני קהילות של פליטים, מהגרים ועמים שחיים בפזורה שמוצאן בדרך כלל מהעולם השלישי וממדינות פוסט=קולוניאליות. אלה הפקות עצמאיות,  זולות, אישיות ואימפולסיביות שמופצות באולמות קולנוע שאינם מסחריים, במוזאונים, בפסטיבלים ובאינטרנט, ומאתגרות את הקולנוע הדומיננטי.

שלא כנטייה להכריז על מותו של המחבר או להמעיט בחשיבותו, נפיסי מדגיש את מרכזיות חווייתם האישית של קולנוענים כמו אטום אגויאן, מישל ח'לייפי, מירה נאיר, שנטל אקרמן, אליה סולימאן, פרננדו סולאנאס, עמוס גיתאי ואמיר קוסטוריצה. הוא עוסק בייחוד של כל יוצר ויצירה, אך גם מאתר סגנון קולנועי משותף אשר מבטא את המתחים של החיים בגלות, כגון מבנה סיפורי מקוטע שמרבה להיעזר במכתבים ובטלפונים, מסעות וחציית גבולות וזהויות, כפילים והעמדת פנים ומרחבים פתוחים בתיאורים נוסטלגיים של המולדת מול קלאוסטרופוביה מעוררת אימה בגלות. חווייתם של פליטים, גולים ומהגרים בולטת ביצירה האמנותית היום, ונפיסי מאפשר לנו לא רק לזהות ולאפיין מגמה מרכזית זו בקולנוע העולמי אלא גם לחשוב על עתידו של ז׳אנר זה, אשר עדיין משתנה וצומח.

"פתחתי דלת, ועמדת שם" | אהרן שבתאי | עם עובד – שירה

ראיתי את כתרךְ

רָאִיתִי אֶת כִּתְרֵךְ, דְּגָנִית, כְּשֶׁפָּרַח

בִּכְפָר לְיַד זֵ'נֵוָה, מַכְחִיל בַּקָּמָה.

עוֹמֶדֶת עַל גִּבְעוֹל גָּמִישׁ וְרַךְ

לֹא תִּתְּנִי סֶלֶק אוֹ תַּפּוּחַ אֲדָמָה,

אֶלָּא הָיִית וְנִשְׁאַרְתְּ פֶּרַח. חֶלְזוֹנוֹת

מוֹצְאִים מְנוּחָה עָלַיִךְ, נְמָלִים

וּלְטָאוֹת רָצוֹת סָמוּךְ לִבְהוֹנוֹת

רַגְלַיִךְ, וְאֶל אַבְקָנַיִךְ מִתְקַבְּלִים

דְּבוֹרִים וּפַרְפָּרִים וְטַל וְקַרְנֵי אוֹר,

וְגִשְׁמֵי קַיִץ, כָּךְ גַּם אֶת רֹאשִׁי

בְּחֵיק אֲהוּבָתִי אֲנִי כּוֹבֵשׁ,

דְּגָנִית יְפֵהפִיָּה. וּבַסְּתָו תִּכְמְשִׁי,

הַשָּׂדֶה יַאֲפִיר, וּטְרַקְטוֹר יַעֲבֹר

וִיכַסֶּה אוֹתָךְ בִּקְצָת עָפָר יָבֵשׁ.