וּכְכָל שֶׁעוֹבֵר הַזְּמַן,

כָּךְ אֲנִי נִשְׁכַּחַת מִמְּךָ יוֹתֵר.

הַיָּמִים חַמִּים מִנְּשֺׂא,

הָרַכָּבוֹת מַגִּיעוֹת בְּדִיּוּק בַּזְּמַן

וּבְאַף אַחַת מֵהֶן אֵינִי מוֹצֵאת אוֹתְךָ

אֵינִי מוֹצֵאת

אַךְ כֻּלָּן, מַגִּיעוֹת בִּשְׁעָתָן.

הַגְּשָׁמִים נֶאֱסָפִים עֲבוּרֵנוּ

וַאֲנִי עוֹמֶדֶת מְחַכָּה.

אֵין חֲדָשִׁים הֵם לָנוּ,

רַק חֵלֶק מִמַּחְזוֹרִיּוּתֵנוּ –

מַחְסוֹרִיּוּתֵנוּ

גְּשָׁמִים נֶאֱסָפִים עֲבוּרֵנוּ,

גַּם בְּלִי לָגַעַת

גַּם בְּלִי לָדַעַת

אִם יֵרְדוּ.