במקום הקדמה – שורשים מתארכים באוויר | נעמי לבנון קשת
שלושה שירים מספר השירים החדש של נעמי לבנון-קשת "שורשים מתארכים באוויר" (הוצאת אשכולות פואטיקה), שיושק ב 26.1.25
משחקי השף
שֶׁלֹּא כְּמוֹ כֻּלָּם
בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן,
שֶׁמְּגָרְדִים זִכְרוֹנוֹת מִשְׁפַּחְתִּיִּים
מִתַּחְתִּית הַמַּחֲבַת הַחֲרוּכָה,
אֲנִי – אַף פַּעַם לֹא
מְדַבֶּרֶת עַל הַמִּטְבָּח שֶׁל
סָבְתָא שֶׁלִּי
וְלֹא
עַל הָרֵיחוֹת שֶׁעָלוּ
מְסִירֵי הַקֶּבַע הַמְּבַעְבְּעִים
עַל פְּתִילִיּוֹת.
גַּם לֹא
זוֹרֶקֶת לַתַּבְשִׁיל
אֵיזֶה מִשְׁפָּט
בְּמָרוֹקָאִית אוֹ בְּעִירָאקִית
לְשִׁפּוּר הַטַּעַם.
כִּי סָבְתָא שֶׁלִּי
נִלְקְחָה מֵעִם הַסִּירִים
בְּבֵית הֲמִטְבָּחַיִם
הַגָּדוֹל בְּפּוֹלִין.
בְּלִי אִמְרוֹת כָּנָף,
בְּלִי תַּבְלִינִים,
וְהָרֵיחַ, כֵּן הָרֵיחַ,
זֶה כְּבָר סִפּוּר
אַחֵר.
צליל מכוון
צְלִילֵי מְכוֹנַת הַ"זִינְגֶּר"
שֶׁהוּבְאָה מִגֶּרְמַנְיָה-שֶׁל-אַחֲרֵי-הַמִּלְחָמָה,
הָיוּ חֵלֶק מִמּוּזִיקַת הָרֶקַע
שֶׁל יַלְדוּתִי
לְצַד פִּרְקֵי חַזָּנוּת שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת
בָּרַדְיוֹ-פָּטֵפוֹן הַגָּדוֹל.
בְּתִקְתּוּקֵי הַמְּכוֹנָה הַנִּמְרֶצֶת
תַּחַת רַגְלָהּ הַנְּחוּשָׁה
וְיָדֶיהָ הָאֲמוּנוֹת שֶׁל אִמִּי
הָיְתָה הַבְטָחָה
וְיָדַעְתִּי
שֶׁכָּל עוֹד הֵם נִשְׁמָעִים
בַּבַּיִת,
אִמִּי מוֹצֵאת מְנוּחָה נְכוֹנָה
וּמַצְלִיחָה לְפַזֵּר קִמְעָה אֶת הֶעָשָׁן שֶׁנִּשְׁאַר בְּרֵאוֹת נַפְשָׁהּ
מֵאוֹתָהּ מְדוּרָה גְּדוֹלָה שֶׁהֶעֶלְתָה אֶת אֵירוֹפָּה בַּלֶּהָבוֹת.
וְלִי תִּהְיֶה שִׂמְלָה חֲדָשָׁה לְשַׁבָּת.
קינדרשטובה *
בַּשְּׁכוּנָה הַמְּהֻגֶּנֶת שֶׁל יַלְדוּתִי
הָיִינוּ רְגִילִים לִרְאוֹת צַלָּקוֹת
וּמוּמִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים,
וְהֵבַנּוּ מֻקְדָּם
שֶׁיֵּשׁ גַּם כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא רוֹאִים
כִּי הֵם בִּפְנִים
בַּשְּׁכוּנָה הַמְּהֻגֶּנֶת שֶׁל יַלְדוּתִי
צְעָקוֹת טְרוּפוֹת בַּלֵּילוֹת
וּדְמָעוֹת חֲנוּקוֹת בַּיָּמִים
הָיוּ חֵלֶק מֵהַנּוֹף הָאוּרְבָּנִי,
וְחָשַׁבְנוּ שֶׁזֶּה הָעוֹלָם
וְעִם זֶה חַיִּים.
כְּשֶׁהַהוֹרִים נִפְגְּשׁוּ עִם מַכָּרִים
בַּדִּירוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁל פַּעַם,
הָיִינוּ מַקְשִׁיבִים מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת
לִבְלִילָה מוּזָרָה שֶׁל יִידִישׁ-פּוֹלָנִית-עִבְרִית,
בְּטוּחִים שֶׁזּוֹ שָׂפָה סוֹדִית שֶׁל מְבֻגָּרִים.
בַּשְּׁכוּנָה הַמְּהֻגֶּנֶת שֶׁל יַלְדוּתִי
גָּדַלְנוּ חָפְשִׁיִּים וּמְאֻשָּׁרִים,
גִּדּוּלֵי פֶּרֶק, כְּמוֹ חֲתוּלֵי-רְחוֹב,
פִּרְחֵי בַּר, שֶׁבְּנִגּוּד לָנוּ זָכוּ לְחֹק הֲגָנַת-הַטֶּבַע,
וְחִפַּשְׂנוּ רַק שֶׁמֶשׁ, הַרְבֵּה שֶׁמֶשׁ.
כִּי לֹא רָצִינוּ לִחְיוֹת בַּצֵּל.
* בית ילדות.
שורשי הזכרון כל כך יפים ונוקבים בספר הזה