שׁוֹטִים אוֹחֲזִים בַּמַּחְבֵּט שֶׁלִּי

שׁוֹטִים מִדְּאוֹרָיְתָא אוֹחֲזִים בַּמַּחְבֵּט שֶׁלִּי

הַחוֹבֵט

בְּרָאשִׁים עֲגוּמִים מִכְּדֵי לַחְבֹּט,

יְהִירִים מִכְּדֵי לַהֲגוֹת,

נוֹטִים לַחְמֹד אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ.

אֲנִי מְבַקֵּר אֶת הַטִּפְּשִׁים עַל הַשּׁוֹטִים,

אֲנִי נוֹזֵל חֶרֶשׁ בַּמַּזְלֵף הֶהָגוּתִי שֶׁל הַקִּיּוּם.

חוֹבֵט בַּמַּחְבֵּט הֶחָבוּט שֶׁהוּא הַגּוּף שֶׁלִּי עַצְמוֹ.

בְּמִי חָבַטְתִּי אֶמֶשׁ?

נִלְאֵיתִי מֵהָכִיל, מִלִּזְכֹּר,

גּוּפִי חָבוּט עַל כָּל הֲגִיגָיו,

עַל כָּל הֶבֵּטָיו וּתְחוּשׁוֹתָיו.

אֵשֶׁת רֵעֵהוּ?! אֲנִי חוֹבֵט בּוֹ, אֵשֶׁת רֵעֵהוּ

אֲנִי מַמְשִׁיךְ וְחוֹבֵט בּוֹ, יָכֹלְתִּי עוֹד.

עוֹד וָעוֹד אֵשֶׁת רֵעֵהוּ..

הוּא חָמַק, הִשְׁתַּחֵל דֶּרֶךְ חֹר בַּגָּדֵר.

גֵּרַשְׁתִּי בְּאַחַת אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ.

וְגֹרַשְׁתִּי. חָבוּט עַד לְשַׁד עַצְמוֹתָי.