שני שירים
*
לְעוֹלָם זֶה לֹא הָיָה
פָּשׁוּט
לִפְתֹּחַ שְׁתֵּי בֵּיצִים,
לְהַנִּיחַ אוֹתָן בִּתְנוּעָה מְתוּנָה
עַל מַחֲבַת.
הַשְּׁאֵלוֹת
מֵהֵיכָן נוֹצְרוּ
וּמַה יָכְלוּ לִהְיוֹת
מְקוֹנְנוֹת.
הַלְוַאי שֶׁבְּכָךְ הָיִיתִי פּוֹסֶקֶת
אֶת מַהוּתִי,
כָּל עוֹד אֲנִי מְטַגֶּנֶת
עַצְמִי יוֹם יוֹם
בְּאוֹתָן הַשְּׁאֵלוֹת.
*
לָמָּה אֲנִי תָּמִיד רְעֵבָה
יָצַרְתָּ אָדָם מְהַלֵּךְ בָּעוֹלָם
פֶּה פָּתוּחַ
נְיַר אֲפִיָּה
שׁוּם דָּבָר לֹא מִתְעַכֵּל
תגובות