חֲלוֹם שָׁלוֹם

בְּאוֹתָהּ עֵת עָמְדָה שָׁנָה חֲדָשָׁה בַּפֶּתַח
וְהָאָדָם כְּדַרְכּוֹ נִמְלָא שׁוּב תִּקְוָה.

הָאָרֶץ חָגְגָה הֶסְכֵּמֵי שָׁלוֹם נְדִיבִים
עִם עַם שָׁכֵן שֶׁהָיָה יָרִיב עַז וְאַלִּים.

חַיָּלִים שֶׁחָזְרוּ מִשְּׂדֵה הַקְּרָב
גָּדְשׁוּ אֶת רְחוֹבוֹת הֶעָרִים,
וְיַחְדָּיו רָקְדוּ וְשָׁרוּ שִׁירֵי שָׁלוֹם,
כְּאִלּוּ חוֹזְרִים וְאוֹמְרִים:
"אֲנַחְנוּ חַיִּים וּבֶאֱמֶת אוֹהֲבִים אֶת הַחַיִּים"
לְעֶרֶב אֶחָד שָׁלֵם, תָּמִים,
הָיוּ הַכֹּל מְאֻשָּׁרִים.

אוּטוֹפְּיָה עִירוֹנִית שֶׁכָּזֹאת

הָאֲוִיר בַּלַּיְלָה הַהוּא הָיָה רַךְ וְנָקִי
הַכּוֹכָבִים הָיוּ מַרְהִיבִים.

הַיֹּפִי הָיָה מָה שֶׁהוּא לִפְעָמִים:
מַכְשִׁיר עִנּוּיִים.

כָּל שְׂדֵרָה רְחוֹב אוֹ סִמְטָה מְרֻצֶּפֶת
הִבְטִיחוּ הַבְטָחָה רַכָּה וְנוֹטֶפֶת,
הָעִיר כֻּלָּהּ הִשְׁתַּקְּפָה
עַל מַרְאַת הַיָּם הַגָּדוֹל,
וַאֲנִי הָיִיתִי שִׁכּוֹר מֵרֹב עִיר
מַמָּשׁ לֹא רָצִיתִי לִפֹּל.