אוֹי נִיקוֹס

אַחֲרֵי חָמֵשׁ כּוֹסִיּוֹת
וְכַמָּה מְשִׁיכוֹת אֲרֻכּוֹת,
נִיקוֹס מַתְחִיל לִבְכּוֹת
בִּיוָנִית עַתִּיקָה.
וַאֲנִי, שֶׁיּוֹדַעַת
"אֶפְחָרִיסְטוֹ" וּ"פָּרָקָאלוֹ",
מוֹתַחַת אֶת הַגּוּף
וּפוֹרֶשֶׂת אֶת הַיָּדַיִם,
מַזְמִינָה אוֹתוֹ לַקֶּפֶל שֶׁל הַחִבּוּק.

הַמָּקוֹם הַיָּחִיד שֶׁאֶפְשָׁר
לְהִתְגַּבֵּר עַל בֶּכִי
בְּשָׂפָה זָרָה.

יוֹם אֶחָד

תִּשָּׁלֵף מִכִּיס הַנֶּצַח
וְתִמְשֶׁה אוֹתִי מִמִּטָּתִי
וּזְמַנֵּי יִתֹּם וְלִבִּי יִדֹּם,
וַאֲנָשִׁים יִתְאַסְּפוּ סְבִיב גּוּפִי.

וְרַק פִּי עוֹד יְמַלְמֵל בְּגַאֲוָה:
"תִּרְאוּ! אַבָּא שֶׁלִּי בָּא!"