זה נשמע לכאורה כפרדוקס, אבל השאיפה לפרפקציוניזם היא אויב היצירתיות. הרצון להוציא מתחת ידיכם יצירה מושלמת ילווה אתכם תמיד. מחד, הרי ברור שזה דבר מבורך; מאידך – השאיפה לפרפקציוניזם קוטלת כל תא חיים בטקסט.

תוך רצון נחוש להוציא אל מתחת ליד תמצית טהורה, נסו להיפטר מכל סרח עודף – מחקו פסקאות וסצינות, היפטרו מעלילות ודמויות המשנה, העלימו פה ושם תיאור או רעיון שבקריאה השנייה והשלישית ייראו לכם מיותרים – ואז תמצאו שמה שמונח לפניכם הוא אמנם תוצר מושלם, אבל לטריטמנט אולי.

זה לאו דווקא שלילי – ייתכן מאוד שאולי לא מן הנמנע שיצירות מופת רבות בספרות עברו את התהליך הזה בדרכן למה שהפכו להיות, אבל לא כולנו תומאס מאן, ומה לעשות, יותר מ-99 אחוז מאיתנו גם לעולם לא נהיה כאלה.

אז אם אינכם בטוחים בשאלת מיליון הדולר – להיות או לא להיות? – השאירו את ההחלטה בידי העורכים שלכם: בשביל זה הם מקבלים את המיליונים שלהם.

לבסוף, שימרו על פרופורציות וקני מידה – וזה טיפ לא רק לכתיבה אלא לחיים בכלל.